קשה מאוד לדמיין את ז'אנר האימה בלי סדרת רזידנט איוול שכבר הפכה לקאלט, ונחשבה לאבן דרך מאוד משמעותית. בשנים האחרונות חברת Capcom ניסתה לשחזר (בהצלחה רבה יש לומר) את רזידנט איוול 2 ו-3 עם רימייקים חדשים שעוזרים להם להתגבר על מבחן הזמן ועל המכשולים הטכניים והגרפיים שהצטברו לאורך השנים, ולהנגיש אותם אל השחקן המודרני. כמובן שזו הייתה רק שאלה של זמן עד שנקבל רימייק למשחק הרביעי בסדרה האלמותית, שנחשב גם הוא לפורץ דרך לא פחות. אז האם Capcom הצליחה בפעם השלישית? התשובה היא כן. הצליחה ובגדול.
עלילת המשחק תכניס אתכם לנעליו של ליאון קנדי (שבוודאי תזהו אותו מהמשחק השני בסדרה) מספר חודשים לאחר האירועים הטראומטיים בראקון סיטי. ליאון נשלח על ידי נשיא ממשלת ארה"ב להציל את ביתו, אשלי, שנחטפה על ידי כת מסתורית באירופה בשם לוס אילומינדוס. ברגע שליאון יכנס לכפר יתחיל האקשן והוא יגלה שהאוכלוסיה המקומית נשלטת על ידי נגיף מסתורי שעבר מוטציה (כמה יאה לסיפור רזידנט איוול באותה תקופה) וגורם לבלאגן וכאוס.
הרימייק מבצע מספר שינויים מהמקור, ובמקומות מסויימים הוא מרגיש כאילו הוא לוקח את עצמו ואת הסיפור שלו הרבה יותר ברצינות. כל האווירה למשל הרבה יותר אימתית ופחות קאמפית. סצינת הפתיחה שבה תושבי הכפר תוקפים את ליאון הייתה מאוד אינטסיבית בהשוואה למקור, וגרמה לי להזכר בפתיח המלחיץ של רזידנט איוול 8. אפשר גם לשים לב לשינויים בליאון מאז המשחק השני, והוא מרגיש כמו דמות הרבה יותר מנוסה שעברה גהנום והצליחה לחזור ממנו.
תוכלו לשים לב שהמפתחים השכילו ללמוד ממשחקים אחרים מהשנים האחרונות שבהן דמויות מלוות את השחקנים, ושאבו השראה. אשלי תהיה הרבה יותר רספונסיבית למתחרש, וכל האינטרקציה שלה ושל ליאון הרבה יותר אמינה ומודרנית. הרימייק אולי מופנה (בעיקרו) אל קהל חדש שלא בהכרח הכיר את המקור, אבל השחקנים הותיקים ימצאו כאן הרבה מוכר וטוב לצד תוכן מעודכן ומודרני.
רזידנט איוול המקורי יצא אי שם ב-2005, ולתקופתו הוא נחשב למאוד מהפכני. מהמשחקים האלה שהצליחו להשפיע על ז'אנר שלם ועל ז'אנרים אחרים. מאז, הז'אנר הזה (אקשן-אימה) הספיק להתפתח ולעצב את עצמו מחדש. אז השאלה הגדולה היא מה משאירים ומה מעדכנים. בניגוד לשני הרימייקים של רזידנט איוול 2 ו-3, הרימייק של המשחק הרביעי נשאר הכי נאמן למקור ולא מבצע יותר מידי שינויים במבנה הכולל של המשחק.
כל המכניקות עברו שיפוץ מאסיבי ומודרניזציה, כזו שתואמת חווית משחק של ימינו. המצלמה עדיין ממוקמת מאחורי הכתף של ליאון (מה שנקרא פרספקטיבת Over the shoulder) בגוף שלישי עם דגש על ירי וקרבות פנים אל פנים. ההבדל העיקרי, ממש כמו בשני הרימייקים הקודמים, הוא שהדמות הראשית שלכם כבר לא מרגישה כמו טנק. ליאון הרבה יותר קליל על הרגליים והרבה יותר נוח לתפעל ולשחק בכל היבט של הרימייק החדש. וסוף סוף אפשר להחליף נשק בלי לפתוח תפריט, או להטעין את הנשק בלי לכוון אותו קודם.
שינוי נוסף ומרענן שאני לא מבין איך לא היה במשחק המקורי היא אופציית Stealth שבה תהרגו יריב שעוד לא הבחינו בכם עם סכין. אתם תוכלו גם להדוף (Parry) התקפות של יריבים על ידי לחיצת כפתור, ואם תדייקו מספיק בזמנים תוכלו להשחיל שם גם את הבעיטה המסובבת המפורסמת של ליאון שהייתה גורמת לצ'אק נוריס לקנא. המהלך הזה עובד גם בקרבות בוסים והוא מספק כל פעם מחדש. הרבה תוספות וטוויקים קטנים שהופכת את מהלך הגיימפליי להרבה יותר חלק וזורם.
כל העולם והסביבה מרגישים הרבה יותר חיים ורספונסיביים. אלמנט שלא בהכרח זכרתי במקור. למשל, אם יריב יחזיק ביד בקבוק תבערה תוכלו לירות בו ולהבעיר אותו קודם, או אפילו לירות במקלות דינמיט שהמקומיים מחזיקים. היה לי אפילו רגע שבו זרקתי רימון שפגע בגרזן שכוונה אליי, מה שגרם לו לשנות את המסלול שלו. כמובן שהייתי צריך לתפוס מחסה כי הרימון נפל קרוב מידי אליי. אולי בזבזתי רימון, אבל התלהבתי מהטכנולוגיה. זה נותן נפח ודינאמיות לקרבות שלא נתקלים בהם הרבה בימינו.
קחו בחשבון שרזידנט איוול הוא משחק קשוח. לפחות ברמות היותר קשות שלו. מדובר במשחק הישרדות פרופר בו המשאבים שלכם מוגבלים והכדורים ספורים. אז תכננו את הצעדים שלכם בהתאם. יש משהו מאוד מספק בלהכשל ולמות רק בשביל לנסות טקטיקות שונות שעובדות. וזה בגלל שלימדתם את עצמכם להיות יעילים יותר באינטרקציות עם הסביבה, מדוייקים יותר ביריות שלכם, או למדתם לנצל מהלך של ליאון לטובתכם. בהחלט מספק.
זה לא אומר שהכל מושלם. מערכת הקרב וההישרדות עושות את העבודה, אבל שחקנים ותיקים ימצאו פה כמה שינויים קלילים שעשויים להשפיע להם על החוויה. חלק מכלי הנשק עברו נרפים (שינמוכים) כמו הרד 9. אני חושב שהם עשו את זה בשביל לאזן את כל הקרבות, כי במשחק המקורי רד 9 משודרג עד הסוף נחשב לאוברקיל שהופך את כל המשחק להרבה יותר קליל. כנ"ל גם לגבי האקדח Magnum Betterfly שפתאום מרגיש כמו רובה ציד ופחות כמו מגנום.
ולמרות שרוב רובו של המשחק זכה לשיפוצים ועדכונים, עדיין קיימים לפחות שני קרבות בוס שמעבר לשידרוג הויזואלי לא בדיוק שינו את המתכונת שלהם. לטובה או לרעה, זה כבר תלוי לבחירתכם. יש כאלה שיאהבו את חקירת המפה ופתרון פאזלים סביבתיים אבל בשלב הזה זה כבר הפך לסטנדרט. שוב: לטובה או לרעה, זו החלטה שלכם. עבורי זה מעייף.
יש המון תוכן צד חדש כמו מטווחי ירי ומשימות צדדיות. כל העסק לקח לי בערך 20 שעות בפעם הראשונה ששיחקתי, וזה יכול להתיש לקראת הסוף. באופן אישי ציפיתי לחוויה קצת יותר מהודקת, אבל אני יכול להאשים רק את ה-OCD שלי שמכריח אותי להשלים כל פעילות משנה.
אני חושב של-Capcom הייתה הזדמנות להדק יותר את החוויה, אבל בימינו אי אפשר להצדיק את תגית המחיר המלאה של 70-60 דולר למשחקים (60 במקרה של הרימייק) בלי לפוצץ אותם בתוכן. חס וחלילה שתתני לי חוויה קצרה יותר במחיר מוזל יותר, נכון תעשיית גיימינג יקרה?
אם אהבתם את הגרפיקה של הרימייקים הקודמים, חכו שתחוו את הגרפיקה של הרימייק הנוכחי. Capcom ממשיכה לשמור סטנדרט גבוה גם כאן, גם אם הוא לא פורץ דרך. המפתחים הצליחו לשמור על החזון המקורי של המשחק מבלי לפגוע בדבר. הכל נשאר כמו שאתם זוכרים אותו - רק משופר. ככה המשחק הרגיש בשנת 2005 בדיוק, ומדהים לראות את הקפיצות שעשינו מאז גם השימוש בסאונד במשחק מופתי. לשמוע את זעקות המקומיים או מסור חשמלי שמתקדם לכיווני ורק מכניס ללחץ ודריכות לא מפסיקים להפתיע ולהרגיש אפקטיביים.
לסיכום
גם אם נגזר עלינו להמשיך לקבל מהתעשייה רימייקים במקום תוכן מקור, כמו Dead Space שיצא לאחרונה והיה מוצלח,, הרימייק ל-Silent Hill 2 המתקרב או The Last of Us - זה בהחלט שיפור מאסיבי. Capcom מצליחה להמשיך לשמור על הסטנדרט הגבוה שלה עם הרימייקים שלה בסדרת רזידנט איוול והמשחק הרביעי הוא עוד דוגמא מופתית לאיך מצליחים לקחת משחק שעבד במקור ולהתאים אותו לימינו עבור קהל חדש. כל העסק עבר שידרוג מאסיבי ושיפוצים מודרניים שפשוט הופכות אותו למשחק מאסט עבור חובבי רזידנט איוול, חובבי האימה והאקשן, או השחקנים הקז'ואלים שפשוט מחפשים משחק טוב ומהנה.