ההר קורא לכם: הביקורת ל-Horizon Call of The Mountain

תודה רבה לישפאר וסוני העולמית שסיפקו את עותק הסקירה.

אם כבר קראתם את הביקורת שלי לסט ה-Playstation VR 2 (ואם לא, תוכלו לקרוא אותה בלחיצה כאן) התחלתי באמירה שאני מאוד מאמין שמציאות מדומה היא העתיד של התעשייה, וחושב שאין דרך לברוח ממנה. במוקדם או במאוחר היא תהפוך לסטנדרט. המציאות המדומה (בצורתה הנוכחית והמסחרית) נמצאת פה כבר כמעט עשור ממספר מפתחות.

כל אחת מהן מציעה שלל חוויות ומשחקים, אבל ככה אפשר פחות או יותר להגדיר את הרוב. "חוויות ומשחקים". משחקי-סינגל-פלייר-טריפל-איי שמבוססים על מותג מוכר וידוע הם מעטים, ו- Call of The Mountain (ומעכשיו נקרא לו בקיצור COTM) הוא הניסיון הראשון של סוני לצלול אל תוך המדיום הזה עם משחק השקה בלעדי לפלטפורמת ה-Playstation VR 2. בואו נראה כמה זה הצליח לה.

אני מניח שכבר הבנתם ש-COTM מתקיים בתוך היקום של משחקי Horizon. הפעם, במקום אלוי הסקרנית והשאפתנית, אנחנו נשחק ריאס (Ryas), לוחם ומורד משבט השאדו קארג'ה (Shadow Carja) שנעצר ונגזר עליו ללוות צוות שנשלח לסרוק איום חדש שהתגלה בטריטוריית סאנדום.

הקמפיין יתחיל כשאנחנו מלווים על ידי אותו צוות כשידינו כבולות, אבל בהתחשב בעולם של Horizon, לא יעבור הרבה זמן עד שאיזה דינוזאור-רובוט ישים לב אלינו ויהרוס לנו את היום ואת התכניות. וזה בדיוק מה שקורה. משם העלילה של המשחק תתפוס תאוצה, ולא תצטרכו לחכות הרבה זמן עד שתראו דמויות מוכרות מתוך המשחקים. כולל אלוי בעצמה. משם, תמצאו את עצמכם במסע לטפס על ההר ולהגיע לשורש הבעיה והאיום.

באופן אישי, אני פחות התחברתי למשחקי Horizon, בטח בהשוואה למשחקים אחרים של סוני כמו God of War או The Last of Us, אז פחות הקשבתי למי, מה או נשאבתי ללמה. COTM הוא מהמקרים האלה שהגיימפליי מספיק טוב גם אם אתם לא מושקעים רגשית ביקום הפוסט-אפוקליפטי הזה ש-Geurrilla Games יצרה. אז זה מה שעשיתי. נהניתי מהחוויה. והיא בהחלט מהנה.

COTM שואב המון השראה ממשחקי VR אחרים, ואת כל הדברים הטובים. העיקרי ששמתי לב אליו הוא Half-Life: Alyx של Valve, ששוחרר למחשב האישי ב-2020, והם יותר דומים ממה שאפשר לחשוב. בתור התחלה, שניהם משחקי סינגל פלייר שמבוססים על מותג מוכר ואהוב שעברו לז'אנר המציאות המדומה. Alyx עשה את מה שמשחקי Half-Life עשו לאורך השנים, רק במציאות מדומה. מה הם עשו? עזרו להגדיר סטנדרט מסוים בתעשייה. זה מרגיש כאילו המפתחים ב-Geurilla ו-Spitfire (שעזרו בפיתוח) לקחו את כל הדברים הטובים משם והטמיעו אותם בדרך יחודית אל תוך העולם שהם בנו.

זה אומר שאתם תבצעו אינטרקציה מלאה עם הסביבה שלכם. אתם תחפשו בתוך סלים וקופסאות ציוד שאיתו תצטרכו תוכלו לבצע Crafting או לשפר את הדמות שלכם. רוצים לרפא את הבריאות? חפשו אוכל, כמו תפוחים או אגסים בסביבה שלכם, קרבו אותם לפה ותרגישו את הויטמינים חוזרים אליכם לגוף. גם העובדה שמד הבריאות מוצג על היד הימנית שלי מייצג עוד השראה מ-Alyx. יש כאן המון מחשבה אינטראקטיבית של המפתחים, וזה בדיוק מה שמבליט את היחודיות של מדיום המציאות המדומה.

בגלל שמדובר במשחק FPS (בגוף ראשון) זה גורר גם את תופעת הסחרחורות שפוקדת לא מעט שחקנים שמתנסים במציאות מדומה. באופן אישי, כששיחקתי במשחקים כאלו מצאתי ש"שיגור" הדמות למקום מסוים מקל עליי מאוד. שימוש בג'ויסטיק בשביל להזיז את הדמות גרם לבחילה. ב-COTM לא מצאתי אפשרות לשיגור, אבל המפתחים פתרו את הבעיה בצעד אלגנטי: לחיצה על שני מקשים והזזת הזרועות למעלה ולמטה, בדומה לריצה. זה היה פתרון מקל ונוח במיוחד. מעבר לזה עומדות לכם שלל אפשרויות התאמה אישית לשליטה למען נוחיות מקסימלית.

על הנייר, חווית המשחק מסתכמת בערך בשבע-שמונה שעות משחק. אבל בפועל זה כנראה יהיה יותר, כי ככל הנראה אתם תמיד תשעשעו בכל נקודה אפשרית ותבצעו את כל האינטרקציות השונות שהמשחק מציע לכם. לתופף בתופי מרים, לשקשק במרקס, לצייר אמנות על הקירות, או סתם לשחק עם הפיזיקה של העצמים בעולם - יש כל כך הרבה, וכולן תורמות להמשך העשרת היקום והתרבות של Horizon, גם מעבר למה שנעשה במשחקים הראשיים.

פה ושם תמצאו את עצמכם בסצנות מעבר שאתם לא יכולים לעשות הרבה מעבר ללהישאב על העלילה, או לנסות לגעת ולהציק לדמויות ולראות איך הן מגיבות. זה מסתכם בגלגולי עיניים או ניסיונות להתרחק מכם כשאתם מנסים לגעת או מתקרבים יותר מידי כמו אחרוני המקריפים. וזה קורע מצחוק. אבל רק במציאות מדומה.

בשאר הזמן אתם תטפסו על הרים, צוקים, חבלים, כל העסק. זה עוד היבט איך המפתחים הצליחו להמיר את המשחקיות של Horizon למציאות מדומה - וזה מרגש ונהדר לטפס על הר שאתם יודעים שאתם יכולים ליפול ממנו רק כי הסרתם את הלחיצה מהשלטים. ואי אפשר להתעלם מיכולות ה-Haptic Feedback וה-Adaptive Triggers שמשלימים את החוויה.

והקרבות? מאתגרים. מאוד. והם דורש מכם לזכור לא מעט פעולות ושילוב לחיצות. בשביל להתחמק למשל תצטרכו ללחוץ איקס וריבוע ולהזיז את הזרועות לצדדים להתחמק. או הזזה של מפרק היד לצד בשביל לבחור סוגי תחמושת שונים. בהתחלה כל המידע הזה יכול להרגיש כמו עומס, אבל מהר מאוד מתרגלים לכל העסק. בעצם כמו בכל משחק, לא רק מציאות מדומה.

ואם חשבתם שהרובוטים-דינוזאורים קשוחים במשחקים הראשיים, זה כלום לעומת העמיתים שלהם ב-VR, שדורשים הרבה יותר דיוק ותזמון נכון בשביל לפגוע בנקודות התורפה שלהם ולהביס אותם. אני לא אשקר, היו קרבות שהתישו אותי וגרמו לי להזיע, אבל אני יכול להאשים רק עצמי שאני לא בכושר. וזה ממש מספק לתלוש ובזוז שאריות מהיריבים שלך בתור פרס. בסוף כל קרב.

אין לי פשוט מילים לתאר כמה הגרפיקה של COTM יפיפיה. אני באמת חושב שמדובר במשחק המציאות המדומה עם הגרפיקה הכי יפה ומפורטת שחוויתי. הנופים המרשימים והירידה לפרטים הקטנים - כל מה שציפיתם לקבל במשחק בלעדי של סוני נמצא כאן, בכל הדרו. הכל בזמן שהמשחק שומר על קצב יציב של 60 פריימים לשנייה.

COTM הוא משחק שמבין את המדיום שבו הוא נעזר בשביל להעביר את הסיפור, והוא לא דוחף לשחקן פרטים עם כפית בכוח. שחקנים שמושקעים בעולם של Horizon ישמחו מאוד לראות קריצות ליקום הרחב יותר של המשחקים. גם הסאונד מדוייק ומגוון, החל מהצלילים המאיימים והצורמים של היריבים המכניים ועד לרגעים השקטים שבהן כל מה שנעשה הוא להסתכל על הנוף. אי אפשר שלא להישאב לחוויה.

Horizon Call of The Mountain הוא הניסיון הראשון של סוני לשחרר משחק סינגל פלייר טריפל איי לשוק שמתבסס על IP מוכר ואהוד למציאות המדומה. מדובר בתצוגת יכולות מרשימה במיוחד של סט ה-Playstation VR 2, שצלח בכל כך הרבה היבטים. המשחק מאמץ את מדיום המציאות המדומה בצורה המיטבית ביותר, מעניק לשחקנים אינטראקציות מהנות, קרבות קשוחים, חקירת עולם וספיגת מידע ויזואלי בצורה כל כך אורגנית ומהנה. יש עוד כל כך הרבה פרטים שלא הזכרתי וכמו כל משחק טוב - אתם חייבים לחוות זאת בעצמכם. אין לי שום ספק שזה לא יהיה המותג הבלעדי היחידי של סוני שיגיע למדיום, ואני ממש משתוקק לראות מה עוד היא מסוגלת להביא לשולחן.