רגשות מעורבים: הביקורת לפוקימון סקרלט\ויולט החדשים

רק בינואר האחרון יצא לעולם משחק הפוקימון הראשון שמתקיים בעולם פתוח, Legends: Arceus, מהלך חדשני ומסקרן מאוד בסדרת פוקימון האהובה שהמעריצים יחלו לו במשך שנים שנחשב למשחק צדדי. המשחק קיבל ביקורות חלוקות שמשבחות את המכניקה החדשה ש-Game Freak הוסיפה למשחק המסורתי, אבל היו גם כאלו שהסתייגו מהגרפיקה הדיי מעפנה וריקה מעניין. עכשיו אנחנו רק 11 חודשים אחרי, ונינטנדו עם Game Freak מוציאות משחק ראשי חדש ואת הדור התשיעי של הפוקימונים בעולם פתוח נוסף, אבל התוצאה הסופית מעורבת. בוא נצלול.

אתם תשחקו תלמיד באקדמיית נארנג'ה בסקרלו ויובה בויולט (הגרסה שאני סיקרתי) ובגלל שאתם הדמות הראשית, משום מה המנהל בא להגיד לכם שלום ולתת לכם פוקימון התחלתי. אולי כי אתם התלמיד החדש בעיר. לא תרחיש שסביר שיקרה במציאות, אבל סבבה, אנחנו בעולם של פוקימון. אז באקדמיה, יש לכם שיעורים שונים שאתם יכולים לקחת כמו מתמטיקה ואומנות, פרופסורים צבעוניים ודמויות נוספות של תלמידים שאיתם תעברו את העלילות השונות שיש לסקרלט\ויולט להציע.

העולם הפתוח והמשימות עצמן לא מתחילות עד שאתם לא עוברים את ההכרות עם האקדמיה, וזה לוקח באזור השעתיים לתוך המשחק. אחרי שהמנהל מזניק אתכם למשימה השנתית - "צייד המטמון", תוכלו לצאת ולחקור את העולם בצורה עצמאית, לתפוס פוקימונים ולגלות מהו המטמון בשבילכם. המטמון הוא לאו דווקא פרס פיזי, אלא החברים שהכרתם בדרך, לדוגמא. כמה קיטשי.

אז העולם נפתח בפנינו, וסוף סוף באמת אפשר להגיע לכל חור ולא הרגשתי שיש קירות שקופים שחוסמים אותי, או מסכי טעינה שמפרידים בין האיזורים. אבל זה יקרה רק שתצאו אל מסע המטמון ותשיגו את פוקימון התחבורה שלכם. אז כן, במשחקים החדשים הפוקימונים האגדיים (קוריידון ומיריידון), הם לא יצורים מסתוריים ופלאיים שתזכו לראות רק לקראת סוף המשחק. כאן יציגו לכם אותם כבר מתחילת המשחק והם חלק מאוד משמעותי. הם האופנוע שלכם ובלעדיהם לא תוכלו להתנייד בעולם הפתוח.

כשחשפו את הרעיון לראשונה בטריילרים לא בהכרח אהבתי את הרעיון, ולא הבנתי למה הפוקימון האגדי והמסתורי צריך להפוך לאופנוע שלי. אבל אני מודה, התחברתי לרעיון לאט לאט. מיראיידון (האגדי בגרסת ויולט) הפך להיות חבר טוב, ולא רק כלי תחבורה. הוא אפילו מקבל עלילת משחק משלו (Path of Legends), שלדעתי נחשבת לעלילה הכי טובה שמשחקי פוקימון הציגו עד עכשיו. עם כל משימה שלו שסיימתי (שרובן לא היו מאתגרות במיוחד) הפוקימון האגדי שלי הפך ליעיל יותר וקיבל עוד יכולות תנועה, כמו לטפס על קירות או לשוט על המים. זה גרם לי לחזור לאזורים שכבר חקרתי, כדי לראות מה פספסתי. אני חושבת שהשקעתי הרבה מהזמן שלי רק על חקירת העולם, וזה היבט ש-Game Freak הצליחה לעשות מאוד נכון.

ישנם מספר קווי עלילה עיקריים נוספים, Victory Road, שזו בעצם משימת המכונים המוכרת, ו-Starfall Street, שזו עלילת משנה בה אתם מביסים 5 בסיסים של קבוצת תלמידים סוררים, קבוצת סטאר. אחד הדברים שבאמת הופכים את סקרלט\ויולט ליחודי ממשחקי עבר הוא העובדה שלראשונה, אין סדר קבוע וכרונולוגי למשימות במשחק. כמו שאמרנו, מרגע שתתחילו את ציד המטמון אתם תהיו חופשיים ללכת לאן שאתם רוצים, מתי שאתם רוצים.

או כך לפחות נינטנדו טוענת. פיזית, אתם כן יכולים ללכת לכל מכון שבא לכם, להילחם בקבוצת סטאר או כל מה שתרצו לעשות, אבל הבעיה היא שהרמות של הפוקימונים במשחק לא מתאימים את עצמם אל הרמה שלכם. מה שנקרא, level scaling. הרמה של המקום שבו תבקרו תהיה קבועה מראש. זאת אומרת, שאם תלכו להילחם בטיטאן רמה 40 כשהפוקימונים שלכם ברמה 15, אתם כנראה לא תצליחו במשימה.

המשימות לא מתאימות את עצמן לרמה של השחקן, וזה לטוב ולרע. מצד אחד, אתם יכולים להתבאס שהגעתם עד לטיטאן במדבר והוא הורג אתכם במכה, ומצד שני זה מגניב שהפוקימון באמת מציב לכם אתגר. לדוגמא, בזמן שחקרתי אזור נתקלתי בפוקימונים שעוד לא תפסתי, הקבוצה שלי הייתה רמה 40 והאזור הציע פוקימונים ברמה 50. התלבטתי אם לנסות בכל זאת או להמשיך הלאה ואני חייבת להגיד שאני שמחה שנשארתי.

בקרבות מול פוקימונים חזקים ממני נאלצתי להשתמש באסטרטגיה ולהפעיל קצת מחשבה, ולא סתם לתקוף. זרקתי המון פוכדורים עד שהצלחתי, וההצלחה בסוף מספקת הרבה יותר. אני כן חושבת שאם הייתה התאמה מסויימת, כנראה היה מתאפשר לי חופש פעולה מוחלט ואמיתי כמו שנינטנדו תיכננו. אבל עכשיו אני יודעת שבפעם הבאה שאשחק, אין לי מה להתקרב אל האיזור הספציפי הזה בשלבי המשחק הראשונים שלי עד שאעלה לרמה מספיק מתאימה.

בהתאם ל-Legends: Arceus, הפוקימונים עצמם ממשיכים להתנהל ולהתנהג במשחק כמו חיות בטבע שמסתובבות בלהקות, ואתם כבר לא צריכים להסתובב שוב ושוב בדשא גבוה ולקוות שאולי תראו סימן קריאה שיתחיל קרב. אפרופו תפיסת הפוקימונים, אני מרגישה שיש פה פספוס ורגרסיה לאחור, ואני אסביר: בפוקימון Legends: Arceus עלו על שיטה נהדרת לתפיסת פוקימונים בלי להיכנס לקרב. אלא אם כן הם היו פוקימונים חזקים או עקשנים, ואז הם לא יוותרו בקלות.

אבל זה לא המצב בסקרלט\ויולט, ואני לא בהכרח מבינה למה הפעם אני כן מחוייבת להלחם בכל פוקימון שאני רוצה לתפוס. הרי מדובר על אותה המפתחת, וגם כאן יש עולם פתוח (אפילו פתוח יותר) וכבר עליתם על הפטנט, אז למה לא להשתמש בו? כבר התרגלתי להסתתר מפוקימונים, לזרוק להם איזה פרי שימשוך את תשומת ליבם, ולתפוס אותם בלי שיבזבזו לי זמן על קרב מיותר. זה היה מאוד חסר ושונה.

ואם כבר הזכרתי חופש בחירה, במשחקים החדשים אתם כן יכולים לבחור אם להילחם במאמנים השונים שעומדים בצידי הדרך או לא. אם אתם לא תיגשו אליהם ותלחצו על כפתור הקרב לא יתחיל! שחקנים רבים יעידו שבמשחקים קודמים הם היו צריכים למצוא כל מיני דרכים להמשיך במסע ולהתחמק ממבטם של המאמנים, אז מעכשיו אפשר להירגע.

עוד תוספת נהדרת בעיניי היא שעכשיו כאשר הפוקימונים שלכם בקבוצה לומדים מתקפה או מהלך חדש, אתם לא חייבים להתחבט אם ללמוד את המהלך או לא מפחד שתשכחו מתקפה שאתם אוהבים. המפתחת הוסיפה למשחק את האופציה להיזכר או לשכוח מהלכים בכל שלב במשחק, דבר שמאפשר לשחקנים רבים להתנסות בכל מיני מתקפות שונות ולגלות בעצמם מה הם אוהבים. התאמה אישית זה שם המשחק החדש. מבורך בהחלט.

בדור התשיעי של הפוקימונים הכירו לנו מצב מיוחד חדש של הפוקימונים: טרסטליזציה. להשוואה, בפוקימון Sword & Shield הכירו לנו את מצב הדיינמקס. תתקנו אותי אם אני טועה, אבל דיינמקס פשוט העצים את הכוח של הפוקימון שלך בכללי, כל המתקפות שלו היו חזקות יותר והשתמשת בזה בעיקר בקרב האחרון של כל מכון. טרסטליזציה לעומת זאת מעצימה רק את המתקפות שמתאימות לסוג הטרה של הפוקימון.

אני אסביר: נגיד יש לכם פוקימון שהוא סוג דרקון, והסוג טרה שלו הוא מים, אז בטרסטליזציה רק מתקפות המים שלו יהיו חזקות יותר מהרגיל. ככה שיכול להיות לכם פוקימון חזק שיכול לשנות את הסוג שלו באמצע קרב ולהפתיע את היריב. זה יכול לשנות את כל הקרב, במיוחד בצד התחרותי של פוקימון. זה מצב מאוד מגניב והוא גם יפה בעיני. הפוקימון משתנה למן דמות קריסטל עם כובע שמראה מה הסוג טרה של הפוקימון, נגיד נורה לפוקימוני חשמל או פמוט דולק לפוקימוני אש. הבאסה העיקרית היא שאי אפשר לדלג על אנימציית ההשתנות שחוזרת על עצמה כל פעם. הבנתי את זה בפעם הראשונה, אפשר להתקדם.

עוד פיצ'ר שנוסף לנו במשחק הוא הפקודה לשחרר את הפוקימון הראשי בקבוצה שלכם להסתובב איתכם. הוא יכול ללכת להילחם בפוקימונים בעולם לבד (במרחק סביר ממכם), לאסוף פריטים ועוד XP שזה תמיד טוב. מעבר לזה שזה חמוד ממש, זה גם מועיל ואפילו יש פוקימונים שצריכים להגיע איתם לכמות צעדים מסוימת כדי שיתפתחו (אהמ אהמ, אני מסתכלת עלייך, Pawmo). רעיון יפה שמכריח אתכם לחקור את הפונקציה החדשה.

ואם כבר מדברים על חידושים, כשאתם פותחים את התפריט בכפתור X, אל תפספסו את הריפוי האוטומטי. וואו כמה שאני השתמשתי בזה. במקום להיכנס לתיק, לבחור באיזה שיקוי אתם רוצים להשתמש ועל איזה פוקימון אתם רוצים להשתמש עליו, סקרלט ו-ויולט חידשו והורידו ממכם את המטלה הזו. בתפריט החדש, אתם פשוט עומדים על הפוקימון שאותו תרצו לרפא, תלחצו על כפתור המינוס, ובום! הוא החלים. כמובן שבעזרת שיקויים שיש ברשותכם, אז אל תשכחו לקנות אותם בפוקימון סנטר.

מבחינת עיצוב, אני חושבת שהפוקימונים מאוד יפים בדור החדש ואהבתי את היצירתיות וההתפתחויות השונות. הסטארטרים מגוונים כרגיל, תנין אש שמתחיל חמוד וגדל לחיה רעה ואפילו מאיימת, ברווז מים עם הבלורית הכי יפה שראיתי (מאז ג'וני בראבו) וגדל להיות רקדן חסר רחמים, או חתול דשא שמיידית הפך לאהוב על רוב הקהל. כי חתול. הוא אגב, מתפתח ונראה כמו עובד קרקס שלא הייתם מתעסקים איתו. מסתורי כזה. קשה להסביר.

במיוחד בלטו לי לעין fidough, כלב עם אוזניי מאפים, או smoliv, פוקימון שנראה כמו זית. גם הדמויות האנושיות מאופיינות היטב ובכללי האנימציה נראית כמו כל משחקי פוקימון האחרונים שקיבלנו, ועדיין חבל שאין דיבוב. אני מבינה את בועות הדיבור שכל כך מזוהות עם הסדרה אבל נינטנדו כבר במצב שיש סצנות עם דמוית שמזיזות את הפה ולא יוצא מהם צליל, רק כתוביות מהירות, וזה נראה מגוחך.

עכשיו עם כל הכבוד לעיצוב, הגרפיקה לא מחזיקה. כמו שכבר הזכרתי הסביבה חסרת עומק, הדשא נראה כמו מקלות חד מימדיות, השטחים הרחבים בסוף נראים כמו הדפס דמוי אדמה שחוזר על עצמו וכך גם העצים האבנים וכל מה שנחשב "תפאורה". חסר טקסטורות לגמרי ואין לזה תירוץ בימינו. כבר ראינו את Zelda Breath of the Wild שיצא ב-2017 ואת Xenoblade Chronicles 3 שיצא השנה. אפשר לעשות עולם פתוח יפה גם בסוויץ', זה לא מתקבל ופוקימון מפשלת.

הערים השונות מעוצבות יפה סך הכל אבל גם שם, הגרפיקה מקרטעת וקצב הפריימים נדפק כי זו "תפאורה" יותר כבדה ויותר עמוסה להריץ. אבל זה לא קורה רק בערים. הפריימים נופלים לכל אורך המשחק, למשל כשמתרחקים מתחנת רוח השבשבת שלה יורדת מ-30 FPS ל-15 בשניות, אותו הדבר קורה עם אנשים שמתרחקים ממכם. פתאום אתם רואים כל צעד, כאילו אתם מציצים לפרויקט לא גמור של האנימטור. חירפן אותי, וגם את כל שאר האינטרנט. אנשים רבים וגם אני נתקלנו במסכי טעינה ארוכים ברמות, זמן טעינה בכללי ארוך- כאשר מחליפים בין פוקימונים בקרב או כל פעולה אחרת, לוקחת המון זמן לביצוע. זה כבר לא סבבה, ומעיד על אופטימיזציה גרועה.

מעבר לנפילות פריימים וזמני טעינה, יש כל כך הרבה באגים וגליצ'ים. המון. אני אתן רק כמה דוגמאות כי באמת יש יותר מידי: בזווית מסוימת של המצלמה, האדמה נעלמת. דמויות נתקעות ואז נעלמות. אנשים אקראיים עומדים או עוברים באמצע קרב פוקימונים. דמויות מלופפות סביב עצמם, ועוד יותר מידי דוגמאות. אני משאירה לכם סרטון לראות בעצמכם כי הוא דיי משעשע.

זה לא הגיוני וממש לא סביר שנינטנדו הרשו לעצמם להוציא משחק במצב הזה. איפה בודקי האיכות? זה לא ריאלי להוציא משחק פוקימון חדש כל שנה ולצפות שכל משחק יביא חידושים ויהיה איכותי. גיים פריק חייבת להקצות יותר כוח אדם ויותר זמני פיתוח לכל משחק. אפילו ענקית כמו יוביסופט הוציאה כל שנה את משחקי אססין קריד, אבל בסופו של דבר הבינה שזה פגע באיכות של המשחקים שלהם, והחליטה שלא לשחרר משחק חדש כל שנה. בקרוב אצלך נינטנדו.

ואני לא מנסה לקטול (באמת), זה פשוט מביך, במיוחד כי הקהל שחובב פוקימון הוא קהל כל כך נאמן שמתייצב בכל השקה חדשה או רימייק וקונה את המשחקים במיטב כספו. זו הייתה ההשקה הכי מצליחה של משחק פוקימון, אי פעם והיא גם עקפה את ההשקה של God of War החדש וקול אוף דיוטי. לקהל פוקימון, לכם (ולי) מגיע יותר. לא אשקר, זה גרם לחברים שלי ולי לחשוב פעמיים אם שווה לעשות הזמנה מוקדמת למשחקים הבאים, וחבל שכך.

פוקימון סקרלט\ויולט הם ללא ספק משחקי הפוקימון הכי כיפיים ששיחקתי לאחרונה. היו מקרים ששקעתי לתוכו, ולפעמים שיחקתי חמש-שש שעות בישיבה אחת. זה לא דבר שקרה לי בעבר במשחקי פוקימון, כי הם דיי חזרו על עצמם, אז אחרי שלוש שעות צריך הפסקה ורענון. לשם שינוי, היו הרבה משימות ואפילו עלילות יפות ומרגשות, ואני נשבעת שבפעם אחת גם מצאתי את עצמי עם דמעות בעיניים. העולם הפתוח עצום ובאמת מסקרן לחקור ולתפוס כמה שיותר פוקימונים (אולי לשם שינוי אני אשלים את הפוקדקס) אבל בשורה התחתונה המשחק יצא במצב טכני לא טוב.

הגרפיקה בינונית מאוד בהשוואה למה שקונסולת הנינטנדו סוויץ' מסוגלת באמת לספק, וכמות הבאגים והגליצ'ים שאני חוויתי (ורבים אחרים) הם לא נורמליים. נינטנדו הוציאה בשבוע שעבר עדכון שאמור היה לסדר הרבה מהם, ומאז אני חווה פחות בעיות, אבל זה לא אומר שזה היה צריך לקרות מלכתחילה. האם אני אמליץ על המשחק? בתכלס, כן. למרות כל הבעיות הטכניות (שהיו על גבול המשעשעות לפעמים) המשחק עצמו מאוד מהנה, מעביר את הזמן טוב ואם אתם אוהבי פוקימון יש במשחק כמה חידושים ששווה לכם לחוות בעצמכם.