תודה רבה לעדלי יונייטד שסיפקו לנו את עותק הסקירה.
צפו בטריילר של Hogwarts Legacy
אני חושבת שלא קיים בית בעולם הזה שלא מכיר את הארי פוטר. כמוני, היו עוד המון ילדים שפינטזו על החיים בתור מכשף או מכשפה שלומדים בהוגוורטס. עכשיו, חברת Avalanche הוציאה את המשחק החדש שלה, Hogwarts Legacy, והיא מנסה לענות על הפנטזיה הזו. עוד לפני ההשקה, המשחק הספיק לקטוף כותרות דרמטיות וקהל שדרש להחרים את המשחק (בעקבות אמירות של סופרת הסדרה ג'יי קיי רולינג) ולמרות הכל חשוב לנו לבחון את המשחק בצורה אובייקטיבית, בלי לערב פוליטיקה. בואו נתחיל.
דבר ראשון, לפני שהסיפור מתחיל אתם צריכים לעצב את הדמות שלכם. יש המון אופציות להתאמה אישית - מבנה פנים, צבעי עור, עיניים ושיער, תסרוקות שונות, בחירת גוון הקול של הדמות (תחשבו על זה טוב כי אתם תשמעו אותה המון), השם שלכם ומגדר- מכשפ/ה. הסטייל מאוד ריאליסטי, לטוב ולרע. השיערות אף פעם לא הסתדרו לי בעין ועצה קטנה ממני, תמנעו מצבעים בהירים שמדגישים כל שערה.
הסיפור מתרחש במאה ה19, כמאה שנים לפני הסיפור של "הילד ששרד" ובעיניי זו החלטה נבונה. המשחק בנוי ומחמיא לעולם המקורי בלי לגעת או להתקשר לדמויות שאנחנו כבר מכירים ואוהבים, אם כי שימו לב לשמות המשפחה. צפו להפתעות אורח. הרעיון של המשחק זה להעניק למשתמש את חווית חיי הסטודנט הקסומים והמסוכנים של תלמיד בהוגוורטס.
הסיפור הראשי מציג עלילה מלאת סיכונים שיכולים לשנות את עולם הקוסמים, וכל הבחירות הקשות נופלות עליכם, תלמידים חדשים בשנה החמישית שרק למדו איך להדליק את האור בשרביט (כישוף לומוס). כיאה לסיפור "הנבחר", משום מה אתם מהמכשפים היחידים בעולם שמצליחים לראות שאריות של קסם עתיק. בזכות היכולת הזאת אתם עוזרים במאבק של המכשפים מול ראנרוק, גובלין ששונא מכשפים והחליט לעשות הפיכה בעולם הקסם. אתם תצטרכו לפשוט על מחנות החיילים שלו, להילחם ביצורים ומכשפים אפלים, לפתור פאזלים ולחקור אזורים שונים ומרשימים כדי להפוך למכשפים הכי חזקים ולפתור את סוגיית הגובלינים אחת ולתמיד.
הסיפור עצמו לא פורץ גבולות, תוך כדי המשחק אתם כנראה תזהו קלישאות ומהלכים צפויים מראש, דבר שהפריע לי לעשות בינג' לסיפור הראשי, כי לא מצאתי את עצמי מסוקרנת מידי, והרבה פעמים פניתי למשימות צדדיות בשביל קצת יותר אקשן או משחקיות. יש המון סצנות מעבר קולנועיות במשחק, מצד אחד זה מרשים שלכל דמות יש מדובב שמגיב לפי הבחירות שלכם. מצד שני- הם לא סותמים את הפה. סליחה, אבל בסוף התחלתי את המשחק כדי לשחק, כדי להפעיל את המוח ולאמץ את יכולות סיבולת הלב ריאה שלי (אם הלב שלכם לא דופק מהר בגלל קרב קשוח, אתם בכלל משחקים?), ובמשחק הזה זה כמעט ולא קורה. סצנות המעבר פועלות לעיתים כל כך קרובות, שאתם יכולים אפילו לדאוג לקערת פופקורן שתהיה בהישג יד לצפייה בסרט החדש בסדרת הארי פוטר.
אגב, בעיני, האנימציה של הבעות הפנים בסצנות האלו לא מספיק מלוטשת, במיוחד ברגעי המונטאז'ים של השיעורים השונים בהוגוורטס. אם תתמקדו בפרצופים של הדמויות, במיוחד של המורים שעוברים ביניהם ופשוט מסתכלים- הם מלחיצים נורא.
באותה הנשימה אני חייבת להתלונן על המעברים למסך שחור בין גיימפליי לסצנות. לא ברורה לי הבחירה של המעבר הזה, מרגישה כמו בזבוז זמן יותר מאשר אמירה קולנועית. בנוסף המעבר הזה קורה כל כך הרבה פעמים בגלל ריבוי הסצנות שזה הגיע למצב שבא לי לזרוק את השלט על הטלוויזיה כל פעם שהוא מתחיל. המפתחים הכניסו למשחק אופציה ללטף חתולים שעוברים לידך, וכדי לעשות זאת אתם תעברו למסך שחור ורק אז תראו אנימציה בה הדמות מלטפת את החתול האקראי שניות ארוכות. חמוד מאוד אבל אחרי פעם אחת שחויתי ומיציתי, גרמו לי לא לרצות ללטף חתולים וזה אומר משהו.
כבר שיחקנו משחקי עולם פתוח טריפל איי בהם לא היו מסכי טעינה והמעבר בין גיימפליי לסצנה היה כל כך חלק שבאמת קשה לחזור אחורה. אגב במשחק כן שילבו מסכי טעינה במעבר מאזור לאזור בהוגוורטס, רוב המעברים בטירה מאוד חלקים אבל לפעמים אתה נאלץ לחכות קצת מחוץ לדלת של אזור מסויים וזמן הטעינה קצר יחסית. הרבה יותר סביל מאשר המסכים השחורים.
ואם אנחנו כבר מדברים על השיעורים, אני מאוד התרגשתי כמו הרבה אחרים לחוות את חווית התלמיד לכישוף וקוסמות בהוגוורטס. דמיינתי את עצמי מנסה לא לאחר לשיעורים, לא להיכנס לצרות למרות שאני אעבור על החוקים ולהכיר מכשפים אחרים שיהפכו להיות החברים הכי טובים שלי ושותפי למעשי הקונדסות. המשחק באמת מתקרב לזה, אבל לא בדיוק. אין חשיבות לזמני השיעורים, אני לא יכולה להיכנס לצרות ולהפסיד נקודות לבית שלי אם הלכתי להוגסמיד לדבר עם הברמנית בזמן שיעור כישופים.
אני מבינה שהמשימות השונות לא אמורות להתנגש אחת בשניה, אבל הלוואי והיה יותר משקל להיותי תלמידה בבית ספר. הרי יש חוקים מאוד ברורים שאנחנו מכירים מהסדרה המקורית, כמו למשל- אסור לתלמידים להיכנס ליער האסור. תנחשו מה? יש לכם הרבה משימות בתוך היער ואף אחד לא כועס עליכם, אתם אפילו לא צריכים להסתיר את העובדה שהייתם שם ונלחמתם בעכבישים ענקיים. חבל שכך. אני לא מפחדת להיכשל, אין חשיבות לציונים או לנקודות של הבתים. בכללי אין חשיבות לאיזה בית אתה משתייך מבחינת מערכות יחסים במשחק, נגיד העובדה שאתם תהיו בסלית'רין והמשימה שקיבלתם היא מתלמיד מבית גריפינדור, לא משנה דבר.
חסרה הרגשת היריבות בין הבתים במשחק. תורמת לזה גם העובדה שאין קווידיץ', משחק הספורט הכי פופולרי בעולם הקסם. מכה גדולה לכל המעריצים, והסיבה הסיפורית לכך מרגישה עצלנית מאוד. תלמיד נפצע בגמר הגדול של שנה שעברה ולכן המנהל החליט לאסור על קווידיץ' השנה. נו באמת, הארי פוטר שובר עצמות כל סרט ומתקנים לו אותן יפה מאוד בהנפת שרביט. תהיו יצירתיים יותר. בנוסף זה גם ממש מבאס שהמפתחים הכריזו שלא מתוכננות חבילות הרחבה, או קווידיץ' בעדכונים עתידיים.
יצרף אליכם דמויות שיצטרפו אליכם לשיעורים וגם יתנו לכם משימות מיוחדות משלהם. כמו למשל סבסטיאן סאלו, שמשתף אתכם בהרפתקה ללמידת כישופים אפלים כדי להציל את אחותו מקללה, או פופי סוויטינג שיוצאת איתכם למסע בעקבות חיות קסומות וסוחרים לא חוקיים. הדמויות השונות נחמדות, יש להם סיפורי רקע מעניינים והעיצוב שלהם לא רע בכלל, אבל הם פשוט לא הצליחו לייצר אצלי רגש וקשר חזק אליהם. המניע המרכזי שלי בינתיים לביצוע המשימות שלהם זה פחות כדי לעזור להם ויותר כדי להשיג את מה שהמשימות נותנות, כמו למשל אותם כשפים אפלים שהזכרתי ואפילו היפוגריף מהמם לרכב עליו.
ב-Hogwarts Legacy יש המון דמויות. המון. תלמידים, מורים, רוחות רפאים, תושבים אקראיים, גובלינים ועוד. חלק באמת בשביל לקדם את העלילה הראשית וחלק בשביל בניית העולם. יכול להיות שעודף התוכן במשחק, דבר שהוא לא רע בהכרח, גרם לי להרגיש פחות דחיפות כלפי הסיפור הראשי והדמויות הצדדיות. אני אגיע אליכם כשאני אגיע אליכם מה שנקרא. אף אחד מהם לא נהיה באמת החבר הכי טוב שלי או השותף שלי למסע, אני לא מרגישה מחויבת. לכל אחד יש את הסיפור שלו ואתם פשוט משתלבים לתוכו. לפעמים זה גם לא מרגיש כזה אורגני וטבעי.
אני חייבת להודות שבהתחלה כמות המשימות הרתיעה אותי, לא ידעתי איך אני אשתלט על זה אבל ככל שהתקדמתי במשחק זה נהיה קל יותר. יש הרבה משימות שאתם יכולים לעשות במקביל. נגיד, אתם מקבלים משימה בה אם צריכים לנסות שיקוי שהופך אתכם לבלתי נראים, ויש לכם גם משימה לפשוט על שני מחנות גובלינים. הדבר החכם יהיה להשתמש בשיקוי בזמן שאתם מורידים את הגובלינים, ככה אתם מסמנים וי על שתי משימות וגם מתנסים בפיצ'רים מגניבים של המשחק.
המשימות גם נהיות יותר מסובכות ומאתגרות ככל שתתקדמו - אתם תמצאו את עצמכם פותרים חידות כדי להתקדם במבוכים, נלחמים בעזרת כישופים חדשים שלמדתם ומוצאים את השילובים שעובדים לכם הכי טוב. בחלק מהמשימות אתם אפילו תצטרכו להתמצא רק בעזרת פתק שמצאתם עם ציורים של מקומות, ולא יהיה לכם שום עזרה חוץ מזוג העיניים שלכם. אה וכמובן הדמות שלכם תאשר שאתם ליד המקום הנכון כשהגעתם אליו.
בואו נעבור רגע על כל הכישורים שאנחנו לומדים במשחק. כיאה למכשפים אתם תלמדו איך ליצור לעצמכם שיקויים שיעזרו לכם במשימות השונות. הכנת השיקויים לא מסובכת. חלקם מוכנים תוך 15 שניות, חלק תוך 9-12 דקות בזמן אמת. הכל תלוי בכמה אפקטיבי השיקוי. בגלל שכסף הוא משאב יקר במשחק, הרבה יותר משתלם להכין את השיקויים שלכם בעצמכם. זה פשוט יעלה לכם בזמן. באופן אישי, אני אהבתי את העובדה שהמשחק מכריח אותנו במשימות מסויימות להתנסות עם שיקויים שככל הנראה לא היינו חושבים לנסות בעצמנו.
למרות שאין קווידיץ', עדיין נלמד איך לעוף על מטאטא, ואתם גם יכולים לבחור איך הוא ייראה. התעופה עצמה ממש מגניבה ורצה חלק, האנימציה לגמרי מעבירה תחושה של מהירות והעולם נראה מדהים גם מלמעלה. אני משחקת בפלייסטיישן 5 אז השליטה שלי במשחק היא דרך שלט, ופה הבעיה הקטנה שלי. לא ברור לי למה, אבל המפתחים החליטו שהשליטה במטאטא תהיה באמצעות שני הג'ויסטיקים. הימני שולט בגובה, והשמאלי שולט על כיווני הפניה, ימינה ושמאלה. שליטה ממש לא סטנדרטית ברוב המשחקים שמציגים תעופה, וכרגע אין ממש אופציה לעמוד במקום ולהסתכל לצדדים. זה מאוד מבאס ולא נוח.
שיעורי הרבולוגיה ידועים בתור התחום החזק של ההפלפאפים (בית הפלפאף), אבל לא משנה באיזה בית תהיו, אתם גם תצטרכו ללמוד על צמחים קסומים. הגידול של הצמחים בדומה לשיקויים גם לוקח כמה דקות אבל יש להם לא מעט שימושים. יש מספר צמחים שיכולים לעזור לכם בקרב וגם פה אתם מקבלים משימות צדדיות שמחייבות אתכם לנסות אותם. אני יכולה רק להעיד על עצמי שההתנסות הזאת עם הצמחים בקרב גרמה לי להשתמש בהם לא רק בזמן משימות, אז הצליח להם. יש צמח שיורה רעל לעבר אויבים שנכנסים לשטח שלו, יש כרוב עצבני מאוד שמכה בעוצמה את האויב הקרוב אליו, ויש אפילו שורש שכשאתם מחזיקים אותו מחוץ לאדמה הוא צווח כל כך חזק שהאויבים חייבים לעצור הכל כדי לכסות את האוזניים. שורש המנדרייק לא זר למעריצי הסדרה, אז השילוב שלו במשחק הוא בהחלט מוערך.
פרופסור וויזלי (באזור רמה 15 של הדמות שלכם) תכיר לכם חדר מאוד מיוחד וסודי שהיא השתמשה בו בימיה כתלמידה בהוגוורטס. שמו Room of Requirement ובו אתם תוכלו לגדל צמחים, להכין שיקויים, ליצור רהיטים, להחליט על הצבעים שלהם ועל הגדלים שלהם. תוכלו אפילו להחזיק בו חיות שמצאתם ולטפל בהם. בהתחלה לא ידעתי כל כך מה אני אעשה בו ולמה זה חשוב, אבל את האמת שזו תוספת נחמדה והוא יותר שימושי ממה שחשבתי, במיוחד כי הוא מאפשר לכם שיגור מהיר (Fast Travel) לתוכו.
במשחק יש גם כמות מאוד יפה של כישופים שונים ומגוונים. השפע הזה גורם למשחק להיות הרבה יותר מעניין, אתם יכולים ליצור כל מיני קומבינציות קרב משלכם אחרי שהתנסיתם איתם קצת. לווא דווקא רק הכישופים שגורמים לנזק הם מה שאתם צריכים כדי לנצח יריבים. אבל אני אשאיר לכם לגלות את זה לבד. המשחק מאוד מעודד את השחקנים להעז ולהתנסות בהם במהלך קרבות על ידי מטלות קטנות והישגים שמופיעים רק כשאתם באזור עם אויבים. את הכישופים השונים אתם לומדים מהמורים שלכם, אחרי שהשלמתם משימות צד שהם נתנו לכם. משימות כמו התנסות בקרבות מול תלמידים אחרים, מבחני טיסה עם המטאטא ועוד.
בתחילת המשחק מלמדים אתכם את הכישוף רבליו (Revelio). מצד אחד הוא עוזר מאוד, מצד שני הוא עוזר מ-א-ו-ד. כשאתם מטילים אותו הוא סורק את הסביבה הקרובה אליכם ומגלה לכם איפה יש עצמים שאיתם יש לכם אינטראקציה או אפילו מיקום של יריבים. זו אופציה מעולה לשחקנים שרק נכנסים למשחקים עולם פתוח, אבל לשחקנים מנוסים יותר זה מרגיש כמו האכלה בכפית. נותנים לכם סט כלים אבל לא נותנים לכם להגיע לפתרון לגמרי לבד. זה נכון שאתם יכולים לא להשתמש בו, אבל האצבע כבר אוטומטית לוחצת עליו, בכל מקום ובכל שלב.
ואם אנחנו כבר מדברים על עזרה, גם הדמות שלכם מדברת יותר מידי לעצמה. תוך כדי משחק, היא תיתן לכם רמזים לפיתרון לפני שבכלל תגיעו לבעיה. חלק מהכיף זה ללמוד את הכישופים בבית ספר ואז לגלות איך אתם מנצלים אותם בזמן המשחק עצמו, בקרבות ובפאזלים השונים. הייתי שמחה אם היו סומכים על השחקנים קצת יותר להבין לבד את כוונת המשורר או אפילו לגלות בעצמם דרכים חדשות לשימוש בכשפים שהמפתחים בכלל לא העלו על דעתם. קחו לדוגמא את Zelda Breath of The Wild. משחק בעולם פתוח שהעניק לשחקנים סט יכולות, אבל בשום שלב לא אמרו איך עליהם להשתמש בהן. כלומר לא היה במשחק סימון כפתור ספציפי שלחיצה עליו תבצע את הפעולה אוטומטית. קהילת השחקנים לקחה את ההזדמנות והגיעו לפתרונות ולשימושים הכי יצירתיים שראיתי כבר הרבה זמן בעולם הגיימינג. מפתחים יקרים - תסמכו על הקהל שלכם.
דיברתי המון על הקרבות בלי באמת לדבר עליהם. בגלל שמדובר בלחימה בעזרת כישופים, יש מרחק מסוים ביניכם לבין האויבים. שילוב ושימוש בקסמים שונים תביא אתכם לחשיבה קצת יותר אסטרטגית, תצטרכו לשים לב לסביבה שלכם אפילו יותר, כי יש זמני ריענון לכישופים החזקים, ותצטרכו גם להתחמק ולחסום כשצריך. מערכת הקרב לא מאוד מאתגרת, אם כי מי לעזאזל שם את המגן במשולש, ולא ב-L2 או באחד הכפתורים האחוריים. לחלק מהאויבים יש מנגנון הגנה, אבל אחרי שלומדים את הטריק זה נהיה מאוד פשוט, ורוב המשחק אתם פשוט תרגישו הרבה יותר חזקים מהשאר. קצת מוזר בהתחשב בזה שהרגע התחלתם ללמוד קסמים.
הקרבות מתחילים להיות יותר מאתגרים באזורים בהם אתם צריכים להתמודד עם הרבה אויבים בבת אחת. רוב הכישופים פוגעים כל פעם באויב אחד, ולכן כל מכה שלוקחת זמן לביצוע תגרום לכם כנראה לספוג נזק מאויב אחר שזינק עליכם. המשחק יכריח אתכם לפתח ראייה מרחבית ואינסטינקטים מהירים כדי לנצח בקרבות עמוסי אויבים, למרות שהשדה ראייה (FOV) שיש לכם, בעיניי לפחות, קטן מידי. הלוואי ויכולתי לשנות אותו בקונסולה. לרוב כשיש הרבה יריבים אני מנסה להתגנב מאחוריהם ולהוריד אותם אחד אחרי השני, אבל בלי פתיחת כישרון ההתגנבות זה לא תמיד עובד ולרוב הם קולטים אותי דיי מהר אם אני לא מספיק זהירה. אם תחליטו להתגנב ותצליחו, ההרגשה מאוד מספקת.
יש כמות יפה של פאזלים אבל הם דיי חוזרים על עצמם והם גם לא מאוד מאתגרים, במיוחד יש לכם איזשהו ניסיון קודם במשחקים עם חידות. יש חידות שיפתחו לכם דלתות ומאחוריהן תיבות אוצר שוות יותר או פחות. בכל מיני אזורים שונים בהוגוורטס ובעולם הפתוח תמצאו גם מסגרות של תמונות ריקות, שרק אחרי שהארתם אותן עם השרביט, תוכלו לראות היכן נמצא הפרפר הקסום שישלים את התמונה, והפרפר הזה חוזר בעוד חידות.
הפאזלים שבעיניי הכי חשוב שתשלימו ומהר זה "מבחני מרלין" שמפוזרים בכל מיני אזורים. מדובר בחידות דיי פשוטות שאחרי שתפתרו כמות יפה שלהן, הן יפתחו לכם עוד מקום במלאי האישי שלכם. רק שימו לב שאתם אלה שצריכים לפתוח את המקום הנוסף דרך תפריט האתגרים (Challenges), תחת Merlin Trials.
הסביבה והעולם הקסום של הוגוורטס בנויים יפייפה, וזה באמת ונראה כמו הדבר האמיתי, או בעצם הדבר המדומיין. רחובות הוגסמיד מלאים בחיים וקסם, היער האסור מסקרן ומלחיץ באותו הזמן, העיירות המפוזרות בנויות יפה וכך גם המבוכים הרבים. הטירה, שהיא בעצם גולת הכותרת, מושקעת בטירוף ומלאה בפרטים, בין אם זה התמונות הזזות, המדרגות שנוצרות לפי התזוזה של השחקן, הדלתות הנסתרות לבתים השונים ועוד המון. זו באמת מתנה לכל מי שגדל על העולם הזה, ואני לא אומרת את זה בקלות. כן יש גליצ'ים פה ושם כמו למשל הגלימה שנקרעת כשהדמות רצה, או פריטים שעושים קליפינג לתוך פריטים אחרים אבל זה לא נפוץ בצורה שהפריעה, בשונה ממה שקרה לי עם פוקימון סקרלט ו-ויולט.
הגרפיקה ובניית העולם באמת ובתמים מרשימה מאוד, וזה עוד יותר מרשים בהתחשב בזה שזה כותר הטירפל איי הראשון של המפתחת Avalanche. יש כל כך הרבה דברים לעשות בכל מקום במפה, שיכול להיות קשה לצאת מהמשחק, במיוחד כשאתם בשוונג. יש משחקים שהעולם בהם פיזית גדול יותר, אבל יחסית למשחקי הארי פוטר זו המפה הכי גדולה שקיבלנו עד כה, בהתחשב בזה שיש גם אזורים ומשימות מתחת לאדמה.
לסיכום
המשחק Hogwarts Legacy כיפי מאוד ופונה בעיקר למעריצים ואוהבי סדרת הארי פוטר. העולם בנוי מדהים, הוא עשיר בסיפורים, ביצורים ובחוויות שונות והוא סוחף אותך ליקום אחר ומאוד שלם. יש בו לא מעט משימות, ותצטרכו להשתלט על מערכת הכישופים, תפתרו חידות רבות, תגדלו צמחים קסומים, תטפלו בחיות מיוחדות ותכינו שיקויים. אפשר להישאב לתוכו מאוד בקלות, אבל לגיימרים היותר מנוסים שמחפשים משחקים יותר מאתגרים, זו אולי לא תהיה הבחירה הראשונה שלכם. זה לא אומר שאתם לא תהנו, פשוט תקחו בחשבון שהדבר המרכזי שמוכר את המשחק והופך אותו לבאמת קסום - זה ככל הנראה הרגש הנוסטלגי והזיקה החזקה לעולם הקסם של הארי פוטר והוגוורטס.