זה מה שקורה כשהיוצר של ריק ומורטי יוצר משחק

אני אהיה כנה. כש-High On Life הוכרז לראשונה לפני איזה חצי שנה בכנס של בת'סדה ומיקרוסופט, לא נפלתי מהכסא בהתרגשות. הוא היה נראה נחמד והכל, אבל (ותמיד יש אבל) הוא הרגיש די גנרי, והגימיק היחידי שלו היה שכלי הנשק שלכם מדברים אליכם. אבל את המשחק פיתחה חברת Squanch Games, שאותה ייסד לא אחר מאשר יוצר (ומדובב) ריק ומורטי - ג'סטין רוילנד. אז אם אני כבר חובב משחקי יריות וריק ומורטי - אלו כבר שתי נקודות לזכותו. מיקרוסופט הועילו בטובם להביא את המשחק בהשקה ל-Game Pass, וזו הייתה הזדמנות נהדרת לבחון האם צדקתי בהשערות הראשונות שלי. אז ספויילרים: כן. אבל חלקית. בואו נחפור.

אתם תשחקו בתור מתבגר\ת (לבחירתכם) שמכורים ומבלים את רוב זמנכם במשחקי מחשב. ההורים נסעו לחופשה, ואתם נשארתם עם האחות הסטלנית שלכם למשך שבוע שלם. הבית כולו לרשותכם, ואתם כבר מתכננים איך להזמין חברים ולהתפרע. ואז, בטוויסט עלילתי לא צפוי, קרטל חייזרים יפלוש לכדור הארץ ויאיים להפוך את כל המין האנושי לסמים. מכיוון ואתם מכורים למשחקי מחשב, כל חייכם הכינו אתכם לרגע הזה. אתם מוצאים אקדח, ונלחמים על חייכם בחזרה. אבל אז מגיע טוויסט מספר 2, ואיתו הגימיק העיקרי של המשחק: הנשק שלכם מדבר!

החבר החדש שלנו, שמעכשיו נקרא לו לארי, לא סתם מדבר. הוא מתגלה כחבר ואח. הוא יעזור לנו (ולאחותינו) להגיע למקום מבטחים בכוכב אחר ולתכנן את צעדינו הבאים. מהר מאוד נמצא את עצמינו מסתחבקים עם צייד ראשים הומלס בשם ג'ין, נקבל ממנו חליפת חלל גלקטית (בתמורה ללינה קבועה על הספה בסלון הבית שלנו) ונצא למסע ארוך בניסיון להביס את הקרטל המרושע ואת כל המנהיגים שלו. נשמע מטופש? מאוד. אבל תהיו בטוחים שעם ג'סטין רויילנד צפוייה לכם חוויה לא שגרתית.

עלילת המשחק כמו שאתם מבינים לא לוקחת את עצמה יותר מידי ברצינות, אז בואו גם אנחנו לא. ככל שנזרום יותר עם המשחק (או עם העלילה שלו לפחות) ככה נהנה יותר. לארי, כמו שאמרנו, לא סותם את הפה. למעשה, הדמות שאנחנו נגלם דוממת (כמה האף לייף מצידכם), ולארי (ושאר כלי הנשק המדברים האחרים שנאסוף במהלך המסע) הם למעשה הגורם שמניע את העלילה ומקיים את השיחות השונות בשמנו. פתרון חביב ביותר לטייפ הפרוטגוניסט השקט במשחקים.

הבעיה הגדולה היא שגם אם תנסו לזרום עם ההומור, דבר לא מבטיח שהוא יתאים לכולם. באופן אישי אני מחבב את ריק ומורטי, אבל אני מעדיף את ריק ומורטי דווקא כשהצלע השנייה (והמאוזנת יותר) של הסדרה לוקחת חלק בכתיבה - דן הרמון. כשג'סטין רוילנד בלי דן הרמון, הוא נוטה קצת להתפרע. וזה בדיוק מה שאנחנו מקבלים. לטוב ולרע. נתחיל עם הטוב: High On Life הוא משחק מצחיק, ואני מעריך (מאוד) את הרעיון ליצור משחק יריות הומוריסטי שלא לוקח את עצמו ברצינות. צפו להרבה שבירות של הקיר הרביעי ומודעות עצמית במהלך המשחק.

מצד שני הרעיון שכלי הנשק מדברים אליכם הוא אולי נחמד, אבל הבעיה שבשלב מסויים הם לא סותמים את הפה וזה לא תמיד מצחיק. לפעמים קצת חופר, במיוחד אם אין לכם סבלנות לדיבוב המגמגם של מורטי, שכבר הפך לאייקוני. כמובן שלא רק לארי מדבר, גם שאר כלי הנשק שמדובבים על ידי מייקל קיוזק, טים רובינסון ועוד כמה מהחברים של רויילנד. לכל אחד מהם אישיות צבעונית משלו, וכל אחד מהם יספק דיאלוגים שונים במהלך המשחק. ככה שבמקום מסויים יש סיבה לשחק פעם נוספת. אבל רק אם ממש אהבתם אותו. אישית, מאוד אהבתי את גאס, רובה הציד, שנראה כאילו הוא ממש מבסוט להצטרף לצוות, או את Knifey הסכין האוסטרלית. גם כי אני מאוד אוהב מבטא אוסטרלי, וגם הזדהיתי מאוד עם הדמות שרק רוצה לדקור כל דבר שזז (במשחק!).

תראו אין באמת דרך לומר את זה בצורה יפה: אבל בבסיסו, High On life הוא גנרי. מאוד. אבל הוא כן מצליח להציע קצת יותר גיוון ממה שחשבתי במקור. למרות הגיוון הזה, חלק מהרעיונות עדיין לא מרגישים אפויים עד הסוף. למשל בתור משחק יריות הוא אולי לא מלוטש או מדהים, הוא בסדר. בסדר גמור אפילו. אבל סביר להניח שתמצאו משחקי יריות אינדי אחרים שמצליחים לספק חווית ירי כיפית יותר. מהצד השני, לכל כלי נשק במשחק קיים מצב ירי משני (שאותו תירו דרך ה-Trick Hole של הנשק. ממשיכים על הקו הגרוטסקי של רוילנד) שישרת אתכם גם במהלך הקרבות או במהלך פתירת פאזלים סביבתיים. זה מוסיף מעט יותר טקטיקה וגיוון ממה שציפיתי במקור.

כל נשק חדש ושילוב היכולות שלו יעזור לכם לפתוח איזורים חדשים במפות ותוכלו לחזור לאיזורים שכבר ביקרתם בהם. כל זה מתבצע באמצעות קטעי פלטפורמה פשוטים למדי, שסביר להניח שאם שיחקתם במשחקי יריות בשנים האחרונות כבר נתקלתם בהם בעבר. זה אמנם מוסיף נפח מסויים ואלמנטים של משחקי Metroidvania, אבל זה לא מרגיש שבאמת יש סיבה ממשית לחזור אחורה ולחקור איזורים שכבר ביקרתם בהם. סודות מיוחדים לא תמצאו כאן. בעיקר עוד כסף שיעזור לכם לקנות שיפורים לדמות שלכם, או כמה משימות צדדיות פשוטות שלא בהכרח שוות את הטרחה.

למרות שזה נשמע שלילי, התלונות שלי הן בעיקר אל שעות המשחק הראשונות, שנחשבות ליחסית איטיות. ברגע שתשפרו את הדמות שלכם ותמצאו מספיק כלי נשק (ותשפרו גם אותם כמובן) המשחק יתפוס תאוצה והחוויה שלכם תהפוך להרבה יותר זורמת, כיפית ומהנה. High On Life הוא גם אחד מהמשחקים הצבעוניים והמשוגעים ביותר שתשחקו בהם. כלי הנשק מעוצבים בצורה מאוד מגוונת ומעניינת, והכוכבים השונים שתבקרו בהם מציגים כמה סביבות ונופים טריפיים ויפיפיים. הבעיה היחידה שלי נובעת בעיקר מהמודלים של שאר הדמויות, שבכנות, לא קוסמים לי באף מובן.

High On Life מספק בדיוק את מה שהוא משווק. מדובר ב-Shooter יחסית פשוט, שהטוויסט העיקרי שלו הוא שכלי הנשק מדברים, ולא בהכרח מפסיקים. הגיימפליי אמנם פשוט, אבל הוא עדיין עושה את העבודה. סביר מאוד להניח שכל מי שאוהב את ריק ומורטי ואת ההומור של ג'סטין רוילנד יאהב גם את המשחק הזה.

מדובר בחוויה יחסית קצרה (8-7 שעות) שמאוד משתדלת בהיבטים מסויימים ואפילו מציעה מעט גיוון מפתיע. מרגישים שב-Squanch Studios נהנו לעבוד על המשחק, גם אם הם לא קלעו עד הסוף. אבל מותר להם. הם סטודיו קטן. אולי לא מדובר בחוויה שתשנה לכם את החיים, אבל בהחלט מומלץ להתנסות בה.