צפו בטריילר של Vampire: The Masquerade - Swansong
Vampire: The Masquerade היא שיטת משחקי תפקידים וותיקה (תחשבו מבוכים ודרקונים, אבל לפריקים) שקיימת בעיקר בעולם משחקי השולחן או LARP (משחק תפקידים חיי) שעשתה כבר מספר גיחות לעולם משחקי המחשב. משחקים המסתמכים על גלגול קוביות כדי לפתור בעיות ואתגרים, כמו שנהוג במשחקים תפקידים שולחניים כגון V:TM או D&D כמעט תמיד הציגו תוצאות מעורבות כשעברו לעולם משחקי המחשב.
הדגש במשחקי תפקידים הוא, כפי שהשם מרמז, משחק תפקיד של דמות ויצירת אינטראקציה עם עולם הפנטזיה של המשחק על ידי הבחירות של הדמות שלך וכיצד היא מגיבה לעולם שסביבה, המעבר של משחקי תפקידים שולחניים לפורמט של משחק מחשב לעיתים קרובות מעביר את הדגש של משחקים בעיקר למערכת הקרב של המשחק ומאבד הרבה מהגמישות ופתיחות שמשחקי תפקידים שולחניים מספקים.
ואז בא Vampire: The Masquerade - Swansong שמנסה לשמור את הדגש על משחק תפקידים ובחירה לעומת עימות חזיתי, מה שיוצר חווית משחק מעניינת ושונה, שלצערנו על כל הצלחה ונקודה מעניינת מצליחה גם לפספס את המטרה באותה שכיחות.
למי שלא מכיר, Vampire: The Masquerade מתרחש ביקום (וליין מוצרים וספרים) שנקרא "עולם החשכה" (The World of Darkness) שבו חיים זה לצד זה בני אדם וערפדים (ועוד יצורים אבל זה בור עמוק שאני יכול לדבר עליו ימים). בעולם זה קהילת הערפדים החליטה לקיים את מנהג המסכת (The Masquerade) ולהסתיר את קיומם מפני בני התמותה ולהיות "זאבים בפרוות כבשים בקרב העדר", תוך כדאי ששלושת הפלגים האידיאולוגים ,אשר שולטים בקהילת הערפדים, מנהלים בינהם מלחמה קרה וקטלנית על השליטה באנושות ובערפדים אחרים.
Swansong מתרחש בבוסטון ועוקב אחר מספר אירועים המכים בפלג הערפדים הידועה בשם "הקאמרילה". הנסיך החדש של הקאמרילה בבוסטון, הייזל אייברסון, ניסתה לחזק את הקאמרילה על ידי איחוד מחדש של הערפדים הבוסטונים עם כת הרטפורד. האידיאל הרם הזה של ערפדים המאוחדים בניו אינגלנד לא הולך בדיוק לפי התכנון ודם מתחיל להשפך על הרצפה ולהתבזבז. על השחקן מוטלת המשימה לשחזר את מהלך הארועים ולאתר את החשודים שהובילו להשתלשלות הארועים המחרידה בארוע האיחוד של נסיך בוסטון.
ב-Swansong השחקן זוכה לגלם שלושה גיבורים שונים. כל דמות באה משבט ערפדים אחר עם יכולות משלה (אה כן, בנוסף נציין שבעולם האפלה ישנם 13 שבטי ערפדים שמייצגים את הדימויים והמיתוסים השונים שקיימים לגבי ערפדים בעולם). כל אחת מהדמיות היא בערך בת 100 שנים, מה שעדיין נחשב לצעיר וירוק בקרב ערפדים.
יש לנו את: אמאם לואיס מהשבט "טוריאודור" המתוארת כ"אמזונה מפתה", אמאם חייה במהלך שנות העשרים השואגות ותרגיש בבית בכול מועדון ג'אז. גיילב הוא הבכור מבין הגיבורים ומשתייך לשבט "ונטרו". לבסוף, יש את ליישה משבט "מלקוויאן",השחקן יכיר פרטים נוספים על כל דמות ככל שהסיפור יתפתח, אבל בהתחלה אלא אם אתם מכירים את חומר המקור תבינו מעט מאוד על הדמויות והמניעים שלהם, וזאת בעיה חוזרת במשחק.
משחקי RPG ששמים דגש גדול יותר על סיפור ופיתוח דמויות על פני לחימה ואקשן אינם בלתי מוכרים, אבל Swansong לוקח את זה אפילו רחוק יותר בכך שאין לו שום לחימה או קרבות במובן המסורתי. יש מכניקות משחק אחרות שמרכיבות את רכיב "משחק התפקידים" שעוזרות להפוך אותו למושך יותר.
כל דמות תתמודד עם שאלות, החלטות ובחירות מוסריות והתשובה ה"נכונה" בדרך כלל אינה ברורה מאליה. חלק מהבחירות קלות לביצוע בהתבסס על האופן שבו השחקן רוצה לפתח ולגלם את הדמויות שלו, אבל היעדר תשובה ברורה נכונה או לא נכונה מאפשר למשחק להיות מונע על ידי הבחירות של השחקן והאופי שהוא רוצה להקנות לדמוית בהלך אותה ריצה של המשחק .
יש גם דברים אחרים שצריך לקחת בחשבון כמו הבחירה מתי להשתמש בכוחות העל טבעיים של הערפד, מכיוון שהם לא רוצים לחשוף את הטבע האמיתי שלהם לבני התמותה. דבר נוסף שיש לשים לב אליו הוא שערפדים צריכים לאכול, וכמו בחיים האמיתיים יש חשיבות לבחירות התזונתיות שלנו . אפשרויות האוכל הן דם אנושי או חולדות. אם תצודו יותר מדי בני אדם ותשאירו יותר מדי גופות ומתים בעקבותיכם אתם תעוררו את חשדותיהם של בני האדם והיחס שלהם והסביבה ישתנו בהתאם, אבל דיאטה ידידותית יותר לאנשים של דם עכברושים עלולה להוביל להבוז בקהילת הערפדים ואובדן מעמד וכבוד.
Swansong הוא בעיקרו משחק בילוש, שבו שלישיית הגיבורים הערפדים מנסים לחבר הכל יחד. ישנם עצי מיומנויות ואלמנטים של בניית והתפתחות דמות, אך כולם מתמקדים בשיחה ואיסוף מידע. שיחות ותקשורת הם הכלים חשובים ביותר בידי הדמויות לגלות מה קרה ושחקנים יכולים לפתח את הדמויות שלהם כך שיתאימו לסגנון המשחק שלהם. הפחדה ואיומים היא דרך טובה להוציא מידע מדמות עקשנית, אבל יש גישות אחרות. השקעת נקודות בכח שכנוע עשויה להעניק לדמות לשון כסופה שתפתה מידע מתוך דמיות או אולי פריצת מחשבים עשויה להיות דרך מועדפת יותר להשיג מידע מבלי לטרוח להתמודד עם אנשים אחרים.
ראוי לשבח על כך שיש לו גישה שונה, למשחקיות שלה. כל כך הרבה משחקים אחרים מתמקדים בעיקר בקרבות ואקשן לחלוטין והמשחק הזה הצליח ליצור משחק סביר תוך שהוא בונה הכל על שיח, חקירה וניתוח. למרבה הצער, דברים לא תמיד מסתדרים בצורה מהנה לחלוטין. הניסיון לשחזר חווית משחק תפקידים נפגעת על ידי התסריט והסיפור חסרי הברק, שהם חסרון גדול כאשר הדיאלוג והעלילה כל כך חשובים למשחק. המשחק הקולי של הדמוית השונות נע בין נסבל לאיום, כאשר רבים מהדמויות משנה נופלות לקטגוריה השניה.
מכיוון שהדיאלוג מונע מבחירה, קבלת תשובות לשאלות הנכונות והרצון להשיג כמה שיותר מידע מהדמויות גורם הרבה פעמים לשיחות להרגיש מעגליות ורפטטיביות באופן לא מציאותי. במשחק מפוזרים גם כמה פאזלים וחידות סביבתיות כדי לנסות לגרום לכל החוויה להרגיש כמו משחק מסורתי יותר, אבל למרבה הצער חידות אלה הן חסרות השראה ומייגעות. חידות אשר עשויות היטב יכולות להוסיף רובד של סיפוק אמיתי על פיצוחן ולשמש הפסקה מהנה מלופ המשחקיות הרגיל של משחק אופייני יותר, אבל ל-Swansong אין חידות כאלה, כי אלו שלו מרגישות כמו "מטלות" שהשחקן חייב לסיים כדאי לקבל עוד מהעלילה והמשחק (שגם הוא לפעמים מרגיש כמו מטלה).
ההיבטים הטכניים של Swansong מעורבים בדיוק כמו שאר המשחק. הסביבות מעולות, ברמת העיצוב האומנותי שלהן, הן עושות עבודה נהדרת ביצירת הסביבה הגותית המושלמת לסיפור שהם רוצים לספר. והאופנה של הערפדים גם נראית גוטית ומרשימה כמו שהייתי מצפה מערפדים להתלבש. ברמה הטכנית לעומת זאת הסביבות והמודליפ לא כל כך מעולים. יש בעיות עם האנימציות, סנכרון שפתיים, קוליז'ין, תאורה ועוד שבהן זה מאוד מתנגש עם איכות הסביבות. אמנם אני לא יכול לדבר על כל הפלטפורמות, אבל ב-PS5 נתקלנו בלא מעט באגים טכנים ובאגים וויז'ואלים, שום דבר קריטי או דיל ברייקר, אבל בהחלט מספיק כדי שי ציק.
לסיכום
Swansong מכניס שחקנים לנעלייהם של שלושה ערפדים שונים כדי לפתור תעלומה, תוך התבססות ובנייה על העושר הספרותי והמשחקי העשיר שיש סביב ערפדים, אבל עדיין מרגיש כאילו אין במה לנעוץ שיניים.
הגישה של משחק המונע לחלוטין על ידי שיחה וחקירה היא אלטרנטיבה מעניינת לאינספור משחקים שהם בעצם רק מרחצאות דמים(אירוני ,אני יודע) אבל זה לא בא בלי ויתורים משלו. הדגש על משחק תפקידים ובחירת דמות עוזר לשחזר קצת את התחושה של משחקי תפקידים שולחניים, אבל החידות העלובות והתסריט הבינוני פגעו בקצב ובחוויה הכללית.
מעריצי World of Darkness אולי ימצאו כאן משהו לנעוץ בו שיניים (למרות שערפדכם הנאמן יעדיף לאכול עוד חולדה) אבל אני חושב גם הם, בדיוק כמוכם ואנוכי נמשיך להמתין ל-Bloodlines 2.