אם יצא ובמקרה עדיין לא שמעתם: לאחרונה נינטנדו שיחררה את אוסף משחקי הספורט שלה לקונסולת הסוויץ' - ה-Nintendo Switch Sports, שאמור להיות ההמשך הרוחני (או הגרסא המשודרגת) של המשחק המקורי עוד מימי קונסולת ה-Wii הקלאסית. כן, אותם משחקים שהציגו לכם ענפי ספורט שבהם השתמשתם בחיישני התנועה של הקונסולה והנפתם את השלטים כדי לפגוע בכדור, לשלוט בחרב, או לבצע שלל פעילויות ספורטיביות.
קצת היסטוריה
ה-Wii Sports המקורי היה הצלחה מסחררת בתקופתו כשיצא לראשונה, ונחשב המשחק הכי נמכר של הקונסולה אי פעם. למרות שעל הנייר הקונספט היה נשמע פשוט והיה מדובר במשחקי ספורט רגילים למדי, הטכנולוגיה שאיפשרה לשחקנים לשלוט במשחק דרך תנופות של השלטים ושימוש בחיישני תנועה הרגישה עתידנית וממש מהנה, ואין אף אחד שהמחשבה "סוף סוף לשחק במשחקי וידאו ולא רק לשבת על כסא?!" לא עברה לו בראש.
ממש לא הרבה אחריו יצא גם ההמשך - ה-Wii Sports Resort, שלקח את המשחק לרמה אחרת לגמרי. לעומת המשחק הראשון, שנחשב לחוויה שאותה השחקנים מקבלים עם הקונסולה כדי לחוות את הפיצ'רים, הכילה רק חמישה ענפי ספורט, אז ב-Resort היו 12 משחקים, כולל החמישיה הקלאסית. נינטנדו גם הכניסו את השימוש בטכנולוגית ה-Wii Motion Plus, מה ששיפר המון את התגובותיות לתנועות של השחקנים.
תיאום ציפיות
ועכשיו נחזור להווה. נינטנדו כמובן לא וויתרה על החלום להחיות את המשחק מחדש, אז קיבלנו עוד סיקוול, והפעם, לנינטנדו סוויץ - הקונסולה הניידת שלה. כמובן שהציפיות שלי למשחק היו גבוהות מהרגיל. ה-Resort יצא בשנת 2009, מה שאומר שלנינטנדו היו 13 שנים לקחת משחק שהוא כבר מעולה, להוסיף לו צבעוניות, אולי להעלות את רמת הגרפיקה, ועל הדרך גם להמציא משחקי ספורט עתידניים ולשלב טכנולוגית תגובה שתתאים לשנת 2022.
ואז באה החוויה האישית והכואבת. איך שקיבלנו את המשחק, תפסתי את חבר שלי ואת הקונסולה והתחלנו לשחק. כמובן שאתייחס בעיקר לציפיות שלנו, לעומת המשחק בפועל.
המשחק מתחיל מלעצב את הדמות שלך (איך לא?)
נתחיל מכך שהמשחק מציג שיפור בגרפיקה, והיא יפייפיה, צבעונית, ורצה באיכות הרבה יותר גבוהה מקודמו. למי שזוכר במשחקים הקודמים זכינו באוואטרים בשם mii's, היו הרבה אופציות עיצוב וזה איפשר הבעה עצמית ומקור מעולה להומור. עכשיו נינטנדו החליטה להפוך את האוואטרים להרבה יותר חמודים ופשוטים. ולא, לא זו הבעיה שלי, אלא יותר העובדה שיכולות העיצוב נחשבות להרבה יותר מוגבלות לעומת ה-mii's המקוריים, לפחות בהתחלה, כי ככל שמתקדמים במשחק ומנצחים, מקבלים עוד עיצובים שניתן להשתמש בהם. מיד לאחר מכן בוחרים אחד מענפי הספורט שזמינים: כדורעף, בדמינטון, טניס, באולינג, כדורגל קרב חרבות (צ'אמברה). נינטנדו מבטיחים שגם גולף יצטרף בקרוב לרשימה. אנחנו מחכים.
המכה הראשונה מבחינתי היא שב-Switch Sports החדש יש רק שישה משחקים לעומת ה-12 שהיו אז ב-Resort. וזה קצת מאכזב ששלושה מהם משחקים שכבר היו בעבר. זוכרים שדיברתי על כמה הייתה להם את האופציה להכניס ספורט עתידני ופלאשי? אז בסוף קיבלנו ישן ומקובע. אבל בסדר! לא שיחקתי ב-Sports לפחות עשור, אז לפחות אני אהנה מהנוסטלגיה בגרפיקה גבוהה. זה לפחות מה שחשבתי.
בתחילת כל משחק יש הסבר מפורט ותהליך למידה לכל שחקן, זה מופשט מאוד וברור, מה שכנראה יקל גם על ילדים בגיל צעיר להבין את הכללים. בנוסף, כנראה בעקבות דיי הרבה תקריות כאלו ואחרות, קופצות אזהרות להתרחק מהטלוויזיה ולקשור את השלטים לידיים.
ואיך המשחקים עצמם?
כדורעף היה המשחק הראשון ששיחקנו, המשחק שעוקב אחרי כדורעף קלאסי שמשוחק על ידי ארבעה שחקנים, כאשר שניים בכל קבוצה. עיקר הגיימפליי עוסק בלקפוץ ולחבוט בכדור בטיימינג הנכון ולהרים לשחקן שנמצא איתך בקבוצה כדי שהוא יוכל להנחית את המכה החזקה. המשחק היה סך הכל חביב אבל נהיה משעמם מאוד מהר, אולי חלק מהבעיה היה ששיחקנו בו רק שני שחקנים מה שהביא לכל אחד מהצדדים שחקן בוט. עכשיו בוטים זה נחמד והכל כל עוד הם לא מתערבים באור הזרקורים שלי (פרצוף כועס).
מבחינת נראות הזירה הייתה מאוד צבעונית והכל היה ברור מאוד, היו גם סימנים וויזואלים לזיהוי מתי הטיימינג הנכון לקפיצה ולחבטה. כבר מהמשחק הראשון הבנתי שההוצאה הזו של נינטנדו מיועדת לקהל צעיר ומשפחות: הכל מאוד מונגש, יש הסברים על הכל וצבעים בשביל הפרדה והבנה קלה יותר. זה על פניו לא דבר גרוע, אבל זה פוגע מאוד בהיבט התחרותי שאפיינו את המשחקים המקוריים. ואתם מיד תבינו איך זה משפיע גם בשאר המשחקים.
דבר נוסף ששמנו לב אליו זה שהשלטים לא תמיד מגיבים ב-100% לתנועה (ותזכרו שההשוואה שלי היא לטכנולוגיה שהייתה גם ב-2009) יש מדי פעם קפיצות כפולות, תפיסה לא נכונה של התנועה ו"עזרה" במכות שהן מתפספסות בקצת, כלומר גם אם פספסת את הטיימינג אבל היית קרוב, המשחק מתקן את המכה שלך להיות נכונה יותר. עכשיו אני יודעת מה אתם חושבים, החלק האחרון זה לא באג אלא פיצ'ר, אבל סמכו עליי, מגיע לו להיות ברשימה הזו.
הטניס, שידוע גם כקלאסיקה של משחקי הספורט, מיועד לארבעה שחקנים ומזכיר את המשחק כדורעף, רק פה לעומת זאת, כמו במשחק הקלאסי במציאות, לא מתמסרים עם הכדור אלא מגנים על החצי שלכם במגרש עם כל מה שיש לכם. זאת אומרת שיש שחקן אחד שעומד קרוב לרשת ואחד שעומד מאחוריו, אם השחקן שקרוב לרשת מפספס מכה על הכדור אז זה שמאחוריו עדיין יכול להציל את המצב.
יש גם משקל להתפרסות נכונה במפה וניתוח של הקבוצה היריבה (לאיזה צד יחבטו את הכדור) ובהשוואה למשחק טניס של ה-Wii, גם פה הורגשה הנגשה מסוימת שלפי דעתי לא תורמת למשחק אלא תוקעת אותו יותר. המהירות של הכדור לא השתנתה לא משנה מה הייתה מהירות החבטה שלנו, מה שאומר שגם מי שיושב על הספה עם שתי רגליים על השולחן, יחבוט חזק בדיוק כמו שחקן שעומד ומניף את השלט במהירות שיא.
הקרב חרבות, או יותר נכון, הצ'מברה כפי שהענף נקרא במשחק, מציג קרב של 1 על 1 ומבוסס כולו על הגנה והתקפה. המטרה היא לתקוף מספיק פעמים את השחקן הנגדי עד שהוא נופל למים. ניתן להגן ולתקוף עם החרב בצורה אלכסונית, אופקית או אנכית, והמגן צריך לצפות באיזו צורה התוקף יתקוף ולפי זה לכוון את החרב שלו. יש שם גם אלמנטים של charged sword שמתרחש כאשר מגנים מספר פעמים בצורה נכונה ובחירת נשקים בתחילת המשחק. אני אישית נהניתי מהמשחק הזה, אבל אולי זה בעיקר כי יצא לי להרביץ לחבר שלי עם חרב זוהרת. מי יודע.
הבאולינג לעומת זאת היה נפילה רצינית. משחק שמיועד לעד 4 שחקנים אבל גם שניים יכולים לשחק אותו בלי בעיה. במשחק כל אחד בקצב שלו מגלגל את הכדור בשביל להפיל כמה שיותר פינים (מקסימום 10) וזה בהנפת יד קדימה מלמטה. השינוי המאוד מהותי שנינטנדו הביאו למשחק הזה לעומת ה-Wii הוא שהם יצרו פס שמראה בדיוק לאן הכדור באולינג יתגלגל כאשר מכוונים, מה שאומר שכל מה שדרוש ממך זה לכוון לאמצע ולזרוק בקו ישר, וזה 10/10. פה לדעתי מדובר בדוגמא הבולטת ביותר להנגשה מוגזמת של המשחק דווקא לילדים ואנשים שלא משחקים משחקי ווידאו, וכמו שאמרנו, זה מוריד את האלמנט שמשאיר מקום לשיפור, או תחרותיות.
הבדמינטון מיועד לשני שחקנים, והוא מאוד מזכיר את המשחק טניס אבל השינוי המהותי שנכנס הוא השליטה בחוזק המכה, מה שדווקא היה מעולה כי ניתן באמת להפתיע את השחקן הנגדי במכות חזקות או פתאם מאוד חלשות.
ובואו לא נשכח את הכדורגל, אחת מהתוספות החדשות שנינטנדו הכניסה שמיועדת לשני שחקנים. מה שהפתיע אותי לגבי הכדורגל זו העובדה שבחבילת המשחק, קיבלנו רצועה שנקשרת על הרגל ויכולה להחזיק את השלט. אני כמובן, חשבתי שאני הולכת לשחק כדורגל עם הרגל שלי, אבל הסתבר שהרצועת רגל מיועדת רק למשחק פנדלים קצרצר, ובמשחק עצמו אתה חובט בכדור עם הנפת השלטים בידיים שלך (משחקים עם שני שלטים במקום רק עם אחד).
הנראות של המשחק דווקא קרצה לי, כדור ענקי ושחקנים קטנים שנכנסים בו במגרש כדי להזיז לכיוון השער, הקטע שזה טיפה הזכיר לי משחק אחר, נו אתם יודעים, הזה עם המכוניות? כן, רוקט ליג, רק ששם השחקן שלי זו מכונית שיכולה לעוף ולהסתובב באוויר, אבל בואו לא נכנס לדקויות.
בשורה התחתונה
חשוב לזכור ש-Nintendo Switch Sports הוא משחק שמיועד לילדים ומשפחה, קודם כל. אבל הבעיה הגדולה שלו היא שהוא פשוט לא כזה כיף. המעורבות הבלתי פוסקת של המשחק בגיימפליי מורידה מהתחרותיות שלו וגורמת לו להרגיש יותר תקוע ופחות זורם. אני מבינה שהמחשבה הרווחת היא שצריך ליצור משחקים שמובנים ופשוטים כמה שניתן, אבל אנחנו גם היינו ילדים כשהתחלנו לשחק ב-Wii אצל החברים, ולמרות שבהתחלה המשחקים אולי היו קשים יותר, המגמת שיפור היא מה שיצרה את ההנאה האמיתית, וגם תחרותיות בריאה והוגנת.
למרות שזהו טור דעה מגיימרית ממורמרת בשנות ה-20 לחייה, כל מה שרשמתי מגיע ממקום של השוואה ואחיזה בלתי פוסקת בחוויות קודמות ונוסטלגיה. באתי עם רף ציפיות גבוה ולצערי אני לא היחידה ברשת שבמילים עדינות, "לא התחברה למשחק", ונינטנדו כבר ספגו הרבה ביקורות שליליות על המשחק.
אבל מה לגבי הילדים? סביר להניח שהבני דודים, האחיינים, או אפילו הילדים שלכם יהנו לשחק אותו יחדיו. ובואו נקווה שבמשחקי הספורט הבאים או בעדכון קרוב יהיה קווידיץ', או אפילו כדורסל בחלל.