Dying Light 2 הוכרז לראשונה ב-2018. הוא ממשיך דרכו של המשחק הראשון שנושא את אותו שם, ושניהם פותחו ע"י אותה חברה שפיתחה את Dead Island, משחק זומבים אחר שזכה למעמד קאלט עם השנים. הם אמנם לא קשורים אחד לשני מבחינה עלילתית, אך מרבית המכניקות שהופיעו במשחק Dead Island הופיעו גם במשחק Dying Light ואז שופרו במשחק החדש.
יציאת המשחק התעכבה בשנתיים - הוא היה צפוי לצאת בינואר 2020 (זוכרים מה התחיל קצת אחרי?), ונדחה מספר פעמים עד ליציאתו בתחילת חודש פברואר 2022. הצוות ציין שהוא הקדיש את הזמן כדי לשפר את המשחק ולהפוך אותו לטוב יותר, אבל נדמה כי בעיקר הוא היה עסוק בלנפח אותו שלא לצורך.
עולם אפקוליפטי בעקבות מגפה? איזה רעיון משוגע!
אם במשחק הראשון המגפה שהשתוללה והפכה אנשים לזומבים התרחשה רק בעיר דמיונית אחת בשם הרן (Haran), עלילת המשחק השני מתרחשת בשנת 2036, 22 שנה אחרי המשחק הראשון, ו-15 שנה אחרי "הנפילה" - אירוע שהתרחש בדצמבר 2021 כשמוטציה של הוירוס הצליחה לצאת מתחומי העיר ולהתפשט ברחבי העולם.
אתם משחקים בתור 'איידן', נווד-שליח (למרות שהמשחק משתמש במילה Pilgrim - עולה לרגל או צליין), שמסתובב באזורי ההפקר השונים שבין ערי הרפאים, בתור שליח שמעביר הודעות מעיר לעיר. איידן מעט חזק יותר ביחס לשאר בני-האדם, דבר שעוזר לו לשרוד באזורי ההפקר. איידן מחפש אחר אחותו, מיה, ובאמצעות סדרת פלאשבקים אנחנו לומדים שנבל בשם Waltz ניהל בית-יתומים בחסות המגפה, בה עשה ניסויים בוירוס על הילדים.
בחיפושים אחר אחותו איידן מגיע לעיר בשם Villedor - שהיא מעין עיר אירופאית המחולקת לשני חלקים: וילידור הישנה - שמורכבת מבניינים נמוכים יחסית ורחובות צרים, והלולאה המרכזית - אזור מודרני עם גורדי שחקים, גשרים, ורחובות רכבים יחסית.
איידן ימצא את עצמו מסתבך במאבקי השליטה על אזורי העיר בין שני פלגים: השורדים - שדוגלים בחופש ומערכת חוקים קלילה יחסית, לבין "שומרי השלום" - ארגון סמי צבאי שמנסה לשמור על הסדר באמצעות חוקים ברורים, שליטה במוקדי הכח וענישה קולקטיבית. בנוסף - יש את הפורעים: כנופיה אלימה שמשליטה טרור על השורדים, ויותר מאוחר חברי הכנופיה הם גם עושי דברו של הנבל הראשי - Waltz.
מאבק על נדל"ן - מבוא לכלכלת עולם פתוח
בעוד שבחלקיו הראשונים של המשחק, כאשר אתם שוהים במרחב של Old Villedor המשחק יוצר רושם שהבחירות השונות של השחקן במהלך המשימות ישפיעו על הסביבה והתפתחות העלילה (בדומה למשחק Fable). אבל - מהר מאוד השחקן מגלה שמדובר אך ורק במשימות מאוד ספציפיות, בהן "משחררים מבנים". בהתחלה זה נעשה כחלק מהעלילה, אבל בהמשך אלו חלק מהפאזלים הסביבתיים בעולם הפתוח.
בכל פעם שתשחררו או תפעילו מחדש מבנה כזה (מגדל מים או תחנת השנאה), תוכלו לבחור האם לשייך אותו לשורדים או לשומרי השלום, או בקיצור: ה-PK's. בהתאם לבחירה שלכם, האיזור ישוייך לאחד מהפלגים. הוא יפרוס נקודות בטוחות נוספות, דמויות מאותו פלג יציעו לכם קווסטים אבל הכי חשוב - עולם המשחק ישתנה באחת משתי דרכים: אם תבחרו בשורדים - הם יפרסו אמצעים שונים שיקלו עליכם לבצע פארקור בעולם המשחק. אם תבחרו ב-PK's, הם יפרסו מלכודות שונות שיקלו עליכם להילחם באויבים.
ככל שתתמידו לבחור באותו פלג, התוספות ההשונות ברחבי העולם יהיו משמעותיות יותר - עוד זיפליינס, כריות מתנפחות שיאפשרו לקפוץ גבוה יותר, וכן הלאה או מלכודות אלימות יותר ויותר ועד עמדות כלי-נשק שיאפשרו לכם להדוף אויבים רבים.
יש גם טחנות-רוח שניתן להפעיל והופכות לנקודת מסחר קטנות, מחסות בטוחים שונים, שחלקם יאפשרו לכם נקודת שמירה, וחלקם יאפשרו לכם להשתמש בהם כדי לסיים מרדף בלילה. אחרי שתחזירו את החשמל תוכלו להשתמש במנהרות הרכבת התחתית כנקודות למעבר-מהיר באין אזורי המפה, אבל לא רק אחרי שתפנו אותם מזומבים ע"י כך שתפעילו בהן מחדש את החשמל.
מלבד הבונוס הסביבתי בשיוך תחנות המשנה, כל אזור חדש כזה שתפעילו מחדש יתן לכם נקודות בונוס שיאפשרו לכם בסופו של דבר לשפר את הדמות שלכם.
לעוף כמו ציפור או להילחם כמו שור?
עץ הדמות שלכם מורכב משני ענפים עיקריים: יכולות פארקור (אומנות תנועה אתלטית במרחב) ויכולות הלחימה שלכם. כלל שתעשו יותר פעולות מפעילות מסויימת (תבצעו יותר קפיצות, תלחמו ביותר אויבים), או תשלימו משימות צד, תקבלו נקודות ניסיון שיצטברו לכדי SKILL POINT שתוכלו לרכוש עימו יכולת חדשה.
בנוסף, אתם תצטרכו לאסוף מעין מזרקים משפרי-יכולת, כשבכל פעם שתאספו 3 תוכלו לבחור אם להגדיל את כמות ה-STAMINA שלכם, או את כמות ה-HP של הדמות שלכם. חלק מהיכולות וחלק מהמקומות במפה ידרשו רמה מסוימת של STAMINA או HP כדי לצלוח אותם. מהר מאוד אתם תגלו עובדה ששוברת את המכניקה במשחק - יותר חשוב להשקיע ב-STAMINA. והסיבה העיקרית היא שזה מאפשר לכם גם לקצר את זמן התנועה ממקום למקום בעולם המשחק (דבר שקורה יותר מדי, פעמים רבות באופן גנרי), וגם משפר את היכולת שלכם להילחם - כי כל מכה שתתנו תוריד לכם נתח ממד ה-STAMINA.
בנוסף, אין כ"כ משמעות ל-HP, מכיוון שכמעט תמיד ניתן לרפות את עצמכם, ואם נפגעתם אנושות ותמתינו מספר שניות, החיים שלכם יתמלאו בחזרה לאט. ישנו מדד נוסף שמושפע מכמות משפרי היכולת שתיקחו, והוא משך הזמן שבו אתם יכולים לשהות בחשיכה ללא תאורת UV, לפני שהנגיף ששוכן בגופכם יהרוג אתכם. ככל שתאספו יותר משפרי-יכולת, כך משך הזמן יעלה.
ישנם חפצים נוספים שניתן להכין ולשפר ע"י השקעת כסף ומטבעות שתאספו מזומבים מיוחדים שתהרגו במהלך המשחק שלכם. עבור חלק מהם תצטרכו להתחיל מרדף לילי או ללכת לנקודות שידוע מראש שנמצאים בהם זומבים מיוחדים בלילה.
אז אחרי מי אנחנו רודפים?
עלילת המשחק מאבדת כיוון ועניין מהר מאוד. היא משלבת בין הניסיון שלכם למצוא את אחותכם הקטנה, לבין הניסיון לסייע לתושבי העיר השונים. מרבית המשימות די חוזרות על עצמן - עליכם לנוע מנקודה א' לנקודה ב', להילחם בזומבים או בפורעים, ולחזור חזרה לנותן המשימה.
אחת לכמה זמן יש משימה מגוונת טיפה יותר, שתכלול פרק של התגנבות מאוד פשוטה, מרדף, או משימה שצריך לבצע על זמן. סה"כ הן יחסית מהנות, אך הן מעטות מדי ולא משמעותיות כ"כ כדי להשאיר זיכרון או חוויה של ממש על השחקן.
עלילת המשחק מתחלק באופן שרירותי לשלושה חלקים: החלק הראשון שמתרחש מחוץ לעיר וילדור. אורכו כשעה ובו אנו לומדים על הדמות הראשית ועל מה שקרה בעולם מאז המשחק הראשון.
חלקו השני מתרחש ב"וילדור הישנה" ואורכו כ9 שעות. באזור זה תוכלו לחקור את עולם המשחק, לבצע משימות-צד, לחפש כלי-נשק ושיפורים נוספים, ולשפר את כישורי הפארקור שלכם.
בחלק השלישי תגיעו לאזור שנקרא Central Loop, בו המשחק פותח בפניכם את כל הפיצ'רים, ואתם תקבלו את הגלשן רוח שסה"כ שובר את כל מכניקת הפארקור במשחק. בנוסף, הבניינים נהיים גבוהים מדי, ופעמים רבות תמצאו את עצמכם משקיעים זמן רב בלטפס לגובה.
בהמשך תקבלו כלים נוספים שיעזרו לכם להתמצא ולנוע ברחבי עולם המשחק, ולשפר גם אותם באמצעות חלקים שתצטרכו לאתר בתיבות שפזורות ברחבי המפה, בעיקר במקומות גבוהים.
בחלק מהדיאלוגים והקווסטים תוכלו לבחור בין תשובות שונות ולקבל החלטות שונות שישפיעו על חלק מהקווסטים ועל המשך העלילה של המשחק, אבל התחושה היא שההחלטות האלה לא ממש משפיעות על חווית השחקן, למעט הבחירה לאיזה פלג לשייך אזור מסוים. למעט משימת צד אחת, לא הרגשתי שיש בי דחף לאפס מהר את המשחק לפני שהוא שומר, ולבחור באופציה אחרת ולראות כיצד עלילת המשחק מתפתחת.
למרות חופש הבחירה בדיאלוגים לכאורה, חופש בחירה אחר שחסר באופן משמעותי הוא בנושא עיצוב הדמות. בעוד שמשחקים רבים כיום מאפשרים לבחור (או לא) את מגדר הדמות, ולעצב אותה כרצון השחקן, ב-Dying Light 2 לא ניתן לעשות זאת. כן ניתן לשנות את המראה החיצוני של הדמות שלכם באמצעות הבגדים שתלבשו, אבל הגיוון די קטן, ומהר מאוד תציידו את עצמכם בציוד עם הנתונים הכי טובים.
מי שובר את מי?
מערכת הקרב במשחק היא די פשוטה. הזומבים מתחלקים למספר סוגים שונים. חלקם זומבים טיפשים למדי וינועו לאט, אחרים ירדפו אחריכם, ישנם זומבים איטיים שעושים המון נזק, מהירים, וזומבים שיקראו לזומבים אחרים לרדוף אחריכם. די קל להביס את כולם, ולהימנע ממצב שבו הם מציפים אתכם ואתם לא יכולים להילחם.
עם הזומבים המיוחדים הסיפור לא שונה במיוחד - צריך להתחמק מהמכות שלהם, ולהכות בהם, להתחמק, להכות שוב וכו'. לפעמים תוכלו לגוון עם בקבוק תבערה או רימון (שימשוך זומבים נוספים), אבל הם די פשוטים. כמו במשחק המקורי, Dying Light 2 מתבסס על מערכת של יום ולילה, ובעוד שביום הרחובות יאוכלסו בעיקר ע"י זומבים איטיים או בני אדם, בלילה הם יתמלאו בזומבים מסוגים שונים.
אם תטרידו את מנוחתו של זומבי מסוג Howler, הוא יקים קול זעקה שיתחיל מרדף של זומבים אחריכם. ברמה הראשונה והשנייה ירדפו אחריכם זומבים רגילים יחסית וה-Virals, הגרסה המהירה יותר אבל תוכלו לחמוק מהם בקלות. ברמה השלישית כבר יצטרפו אליהם ה- Volatile, זומבים מהירים וחזקים במיוחד שכמעט בלתי אפשרי להביס.
סצנת המרדף היא יחסית מלחיצה - דלתות מתכת יפתחו בטריקה ומהן יצאו זומבים נוספים כדי לרדוף אחריכם, והצרחות מקפיאות הדם ילחיצו אתכם לבטח כשתנסו לאתר את הנקודה הבאה אליה אתם רצים, כל זאת בזמן שאתם לוחצים על כפתור כדי להביט אחורה ומהירות המשחק מאטה כדי לאפשר לכם להבין מי רודף אחריכם - אבל... מהר מאוד אפשר לסיים כל מרדף בלי בעיה של ממש.
מפת המשחק מלאה בנקודות עם תאורת UV, בה אתם יכולים לעצור ולהמתין עד שהמרדף יסתיים, כי הזומבים שונאים את תאורת ה-UV. נקודת תורפה נוספת במרדף, מלבד זה שקל מאוד להתחמק ממנו, והמרדף שהמשחק מחייב אתכם לקיים לא כזה מלחיץ כלל, נעוצה בכך שככל שיותר זומבים רודפים אחריכם, קצב רענון הפריימים צונח.
מערכת הקרב של המשחק נשברת ע"י מערכת הפארקור - מהר מאוד תגלו שאתם יכולים לתת בעיטת קפיצה לכל האויבים ולנצח אותם בכלום. מערכת הפארקור בתורה נשברת ע"י גלשן הרוח. קשה מאוד לשלוט בו, וזה מרגיש שעד שהצלחתם להשתלט על הפארקור וליצור רצף תנועה מרשים, אתם כעת צריכים להשתמש בגלשן הרוח כדי להגיע לבניינים הגבוהים, והוא פשוט קוטע את רצף התנועה.
אבל אין דבר שיותר שובר את המשחק מאשר לאפשר לשחקנים אחרים להצטרף אליכם. הם לרוב יהיו שחקנים מנוסים יותר, עם דמות מפותחת יותר וכלי נשק ופרטי לבוש ברמה גבוהה (ואף ישמחו לחלוק איתכם אותם), ופשוט הופכים את כל המשימות לפשוטות מאוד. בשלב מסויים כיביתי את הפיצ'ר שמאפשר לשחקנים להצטרף אליי, כי זה הפך את המשחק לקל יותר.
גרפיקה וצרחות מקפיאות דם ו-UI בעייתי
המנוע של המשחק של Dying Light 2 עושה את העבודה רוב הזמן. גם מבחינת קצב הפריימים וגם מבחינת המראות שהוא מספק בעולם המשחק. מרבית הזמן תנועת הפארקור מבוצעת בצורה חלקה רוב הזמן, אבל הבחירה להישאר במצב מבט ראשון קצת תמוה, מכיוון שהמון פעמים לא ברור כיצד הדמות שלנו מתקדמת בשטח, ותנועות מסוימות כמו גלגול כדי לספוג נפילה גורמים לבלבול, ובשלב מסוים הם פשוט קבוצה של פריימים שבהם לא ניתן להבין מה קורה במסך.
המבנים בוילידור הישנה חוזרים על עצמם, אך באזור המרכזי גורדי השחקים מעניינים דיים, ומלאים בפרטים מעניינים יחודיים. עדיין, מהר מאוד תבינו מה הן לבנות הבסיס של עולם המשחק וכיצד הן חוזרות על עצמן. היכן יש סולמות, מעברים, בין איזה פיגומים ניתן לנתר ואיזה לא וכו'.
האפקטים הקוליים עשויים יחסית טוב - הצפירה המאיימת שהשמש שוקעת, ומיד לאחר מכן צרחות הזומבים וחבטות הדלתות בזמן שהם נוהרים לרחובות המשחק. העולם מרגיש מלא ומאיים סה"כ, ולנוע ברחבי המפה בזמן חשיכה גורם לאפקטים הקוליים השונים להיות ברורים ומאיימים יותר. איידן גם ישחרר קריאת הנאה במהלך רצף תנועות פארקור מוצלח במיוחד, ולעיתים המשחק יפתיע במוסיקה קצבית בחלק מהשימות שתעזור לכם להיכנס לקצב.
ה-UI של המשחק קצת בעייתי. ישנם המון מקומות לבקר בהם בעולם המשחק, אבל מאוד קשה למצוא אותם. כשתסמנו מעקב אחריהם במפת המשחק, הם יופיעו בראש המסך, מתחת למצפן. כשתתקרבו לאזור, הם ירחפו באוויר אל עבר הנקודה המשוערת. התנועה הזו נעשית בצורה כה גרועה, שפעמים רבות מאוד קל לאבד את הכיוון, וישנו קושי מסוים למצוא את הנקודה שאתם רוצים לחקור.
בנוסף, לא על כל הנקודות עניין יסומן V לאחר שתסיימו לחקור אותן במלואן, או לפחות לקחת את הפריטים היקרים והעיקריים שבהם. זה מאוד מתסכל וקשה לעקוב ככה אחרי מקומות שכבר בזזתם.
המון תוכן, מעט תוכלת
המפתחים של המשחק התהדרו במשך הזמן הרב שנדרש לסיים את המשחק, ובכמות התוכן הנוסף שמגדילה את שעות המשחק (500 שעות ואף יותר). בפועל - מרבית התוכן מרגיש מאוד מיותר. משימות הסיפור העיקריות די משעממות, והן בעיקר כוללות ריצה ברחבי המפה, איסוף פריטים, פיצוח מנעולים (שלא שונה כלל ולא מחדש בכלום מהמשחק הראשון).
משימות הצד סובלות אף הן מאותה בעיה, ולמעט כמה בודדות יחודיות, רובן באותה המתכונת, ונועדו לשפוך עוד אור על מה שהתרחש ומתרחש בעולם המשחק. בחלקן יש אפשרויות בחירה מסוימות, אבל מרגיש שהן לא בעלות השפעה של ממש על המשחק או על העלילה.
העלילת הראשית לא מחדשת, והמעט "טוויסטים" שיש צפויים. הדמויות שטחיות, הדיאלוגים רדודים, ולפעמים יש דיאלוגים שלא ברור מה מטרתם, ואפילו יותר חשוב מכך - לא ברור אם הקפידו על עריכה לשונית לכל אורך כתיבתם.
לא מצאתי תמריץ של ממש לעשות את משימות הצד. המשימות הראשיות יתנו לכם מספיק כלפי נשק טובים ונקודות כדי לשפר את הדמות. הן אולי מתגמלות בסוגי שיפורים שונים, אבל ניתן לעשות זאת יחסית בקלות והם מפוזרים בנדיבות לאורך משימות הסיפור של המשחק, כך שהן הופכות לאלמנט שניתן להתעלם ממנו לחלוטין.
לסיכום
המשחק Dying Light 2 מנסה לבנות על ההצלחה המסוימת של המשחק הקודם, כשהוא מנסה לשפר את מה שהפך אותו למוצלח - מערכת הפארקור. לצערינו, זה לא מספיק והמשחק לא מרגיש מעודכן דיו ביחס למשחקים שיוצאים השנה. גם מבחינת המכניקות, וגם מבחינת הסיפור.
מכניקת הפארקור אמנם מהנה, אך בדיוק ברגע שתצליחו להבין כיצד להשתמש בה - תגלו את גלשן הרוח והחוויה תיפגע. מערכת הקרב - די מיותרת, וגם מרבית המשימות חוזרות על עצמן ולא מחדשות. מרבית הזמן מצאתי את עצמי מדלג על הדיאלוגים כדי להתקדם בעלילה, ופשוט להתרוצץ ממקום למקום כדי לפתוח אזורים חדשים במפה.
אם אהבתם מאוד את המשחק הראשון, ואתם מחפשים משחק עם שעות רבות של משימות, מקומות לחקור, ואינספור זומבים לצוד ולברוח מהם, אתם תהנו גם ב-Dying Light 2. אם קיוויתם למשחק חדשני ומשופר באופן מהותי מהמשחק הראשון, אתם תתאכזבו לגלות שלמעט ליטוש הגרפיקה והמכניקות השונות, המשחק לא מספק את הסחורה. כמות השעות שניתן להפיק ממנו, כפי שדווחה ע"י המפתחת Techland, מלאה בעיקר באוויר חם של משימות צד מיותרות ועלילה שטוחה.