עולם חדש ומפתיע: הביקורת ל-Horizon Forbidden West

אחרי שנת קורונה מלאה בדחיות, אכזבות, ומשחקים טובים ואף מעולים אך לא כאלה שמשנים את פני עולם הגיימינג, אני שמח לומר ששנת 2022 נפתחה לחלוטין בבאנג. חמש שנים אחרי המשחק המפתיע ביותר של 2017, ואולי המפתיע ביותר בדור הקונסולות הקודם ככלל, מפתחת ויוצרת הסדרה Guerrilla Games חוזרת עם המשחק השני של סדרת Horizen שמשאיר את האלמנטים שהפכו את הקודם לכה אהוב ומוצלח, ובמקביל מוסיפה כמה אלמנטים חשובים למדי, ולוקחת את הדמויות האהובות עלינו בראשות המושיעה האדמונית שלנו, איילוי, ל-"מערב האסור". והפרוע למדי, יש לציין.

...מתרחשת מספר שבועות לאחר סיום המשחק הראשון. איילוי הצליחה להביס את היידיס ואת מכונותיו המזוהמות אשר ניסו לשים קץ לאנושות בעזרתו של סיילס וחבריה הטובים, ועכשיו עלייה למצוא ולהחיות את מי שיצרה אותה, "גאיה" (Gaia), הבינה המלאכותית והתקווה האחרונה של המין האנושי.

לצערה הרב של איילוי, התהילה שהגיעה עם הפיכתה לגיבורה כה מוכרת מהר מאוד מאבדת משמעות, והופכת ללא רלוונטית כאשר אליה לעזוב את כל מה שהיא מכירה ולהתקדם אל עבר "המערב האסור", הלוא הוא איזור סן פרנסיסקו-קליפורניה, וכל מה שביניהם.

בתור אחד שעלילת המשחק הראשון פחות נגעה בו באופן אישי, לא הצלחתי להזדהות עם הביקורות החיוביות כל כך להן זכה המשחק הראשון. חוץ מכמה אלמנטים טכניים שהיו חסרים לי (בהם אני אגע בהמשך) עלילת המשחק הרגישה לי מעט מרוחה, דמויות רבות מדי הרגישו לי יותר מדי "קרטוניות", ואיילוי עצמה הייתה מעט מעצבנת עבורי. אבל למרות זאת, הרגשתי כי יש לעולם הזה הרבה יותר מה להציע.

אז אני שמח לומר שעלילת המשחק השני משנה כיוון לחלוטין, ומבלי להיכנס לספוילרים יותר מדי, לוקחת כיוון מאוד מדע בדיוני, שאני אישית, מאוד אהבתי (מאוד!). איילוי מגלה דברים חדשים שמשנים את כל מה שהיא חשבה שהיא יודעת עד כה, ובשונה מהמשחק הקודם בו יוצרי המשחק הפכו את איילוי למעין מושיעה קרה ומנוקרת, במערב האסור אי אפשר לשרוד ללא עזרה בדרך, וחבריה של איילוי מהמשחק הקודם בסדרה מקבלים תפקידים משמעותיים הרבה יותר, ומרגישים הרבה פחות חסרי יכולת ולא יוצלחים שכאלה, ובעלי הברית החדשים שאיילוי רוכשת במערב האסור יגלו כי ההיכרות עם האדמונית החוצפנית ישנה את כל עולמם על פניו.

עוד אלמנט שהשתנה לטובה עבורי הוא איזור המשחק, והמערב האסור הוא פשוט עוצר נשימה. מפת המשחק תיקח אותנו מאיזורים מדבריים, פתוחים ועצומים למדי, לאיזורי ההרים המושלגים והכל כך נקיים למראית העין. אחרי ראטצ'ט וקלאנק שיצא בשנה שעברה, אני חושב שהמערב האסור הוא פשוט תצוגת כוח לא נורמלית של סוני: כל דמות, כל בגד, כל מכונה, כל שינוי בנוף, וכל סצנת משחק בין הדמויות שלנו, פשוט נראים לא מהעולם הזה.

המשחק, שלמרות העובדה ששיחקתי בו ללא עדכון ההשקה שלו (שאמור לתקן כמה באגים ולתת פיניש אחרון) רץ חלק באופן פשוט מופתי, וכאשר ניסיתי גם את מצב ה-fidelity ששם דגש על הגרפיקה אך מוריד את קצב רענון המשחק לשלושים פריימים, וגם כאשר עברתי למצב ה-Performance, שמוריד מעט מרזולוציית המשחק אך רץ באופן עקבי על 60 פריימים לשנייה, המשחק פשוט נראה לא פחות ממפעים ועוצר נשימה.

אחרי שנה בלבד מאז השקת הקונסולה החדשה, סוני מספקת לנו כבר שני משחקים שפשוט משאירים אותי פעור פה, ואני לא יכול שלא לתהות איך יראו משחקים בעוד 4 שנים מהיום כאשר נגיע למקסום היכולת של מה שהקונסולה המדהימה הזאת יכולה לספק. וכמובן ש-God of War Ragnarock מצטרף לרשימה והפך למסקרן עוד יותר עבורי, מה שנחשב ללא אפשרי מבחינתי עד לפני מספר ימים. אמרתי לעצמי "כמה סוני יכולה להפתיע?" היא הפתיעה.

החלק שלדעתי עבר את מתיחת הפנים המשמעותית ביותר מבחינתי הוא המשחקיות. המערב האסור לוקח את היסודות ש-Zero Dawn הניח במשחק הראשון בסדרה ופשוט משדרג ומעלה רמה כל פרמטר: חצי הקשת מרגישים מדוייקים ומלוטשים מאי פעם, התווספו מספר כלי נשק חדשים ומרעננים למדי שמוסיפים סגנונות משחק שלא היו קיימים לפני, וכן, גליידר ריחוף ממש כמו ב-Zelda Breath of the Wild ועוד המון ליטושים קטנים שהופכים את המשחק למהנה ואיכותי הרבה יותר.

אך שני השיפורים המשמעותיים ביותר בעיניי הם לחימת ה-Melee combat, והדרך שבה איילוי זזה. במשחק הראשון בסדרה הרגשתי כי כופים עליי סגנון משחק מסוים. בתור שחקןם מונח בפניי עולם כה מגניב וקסום (פא**** דינוזאורים מכניים!!), אך הרגשתי די מוגבל ביכולותיי כשחקן המשחק במשחק: הדרך בה אייוי זזה הרגישה לא מלוטשת ואפילו "רובוטית" מדי בזמן הלחימה ובזמן טיפוס על הרים וגבעות, ולמרות שלא היה מדובר ב"כישלון" או במשחק חלש מבחינה טכנית, אבל הרגשתי כי פשוט מדובר בפספוס שמונע מהמשחק הזה להפוך לאיכותי באמת עבורי.

אז כנראה שמפתחי המשחק הרגישו כמוני, ואני שוב חייב לציין שכל מה שהפריע לי במשחק הראשון לא פשוט הפריע לי במשחק השני. איילוי זזה בצורה הרבה יותר חלקה ואינטואטיבית גם בזמן טיפוס וגם בזמן הקרב, ובנוסף הפעם אני מרגיש כי אני יכול לשחק את המשחק באופן שאני רוצה, ממש כמו שסוני הציגה במשחקים אחרים שלה.

"המערב האסור" מביא איתו גם עץ יכולות (Skill Tree) חדש לחלוטין שמרגיש הרבה יותר מושקע ומשמעותי כאשר אנחנו בונים את איילוי הייחודית לנו, והמשחק אכן מרגיש מאוזן ומלוטש. על מנת לבחון את האיזון של המשחק ולהרגיש כמה העץ יכולות מורגש בזמן משחק, אני החלטתי לבנות את איילוי שלי בתור רוצחת מטורפת שיכולה להפתיע מרחוק, אך יכולה גם לקפוץ מן המחסה ולחסל את אויביה מקרוב, רובוטים ואנשים גם יחד (ראו ערך - הטורף).

זה אומר שלא השקעתי אפילו לא נקודה אחת ביכולתה של איילוי שלי לבנות מלכודות, ביכולות השליטה שלה על המכונות, ובכל מה שקשור לתרופות. בנוסף, וויתרתי לחלוטין על נשק הטריפקאסטר שיורה חבלים ממולכדים בזירת הלחימה, ובשונה מהמשחק הראשון בו הרגשתי לפעמים כי אינני יכול ללא אלמנט מסויים, במשחק השני הבילד שלי עובד, לחלוטין. לא הרגשתי בשום שלב כאילו המשחק מכריח אותי לשחק באופן מסויים, או להשתמש בנשק מסויים, ולדעתי מדובר בשינוי שלוקח את המשחק מסטטוס של משחק טוב, לאיכותי ביותר.

למרות כל המחמאות שנתתי למשחק הכה מיוחד הזה, אני חייב לומר שההקדמה של המשחק (הפתיח, שעות המשחק הראשונות ) היה ארוך ואף מייגע ממש, ולצערי הרב כמו בהמון משחקים אחרים שנפגעים מכך, גם המערב האסור סובל מבעיה של משימות צד פשוט לא מעניינות ברובן.

עולם המשחק הוא כה גדול, וכמות המשימות והדברים שיש לעשות במשחק היא באמת כה מרשימה ולחלוטין מדובר שמצדיק כל שקל של המשתמש, אך אני חושב שאם מפתחי המשחק היו מבדילים עבורינו בין משימות הצד האיכותיות המושקעות והמעניינות באמת שיש למשחק להציע, לבין סתם - Fetch Quests, או משימות ציד שחוזרות על עצמן לא מעט, המשחק היה הופך להרבה יותר ממוקד ואיכותי בדרך בה הוא מגיש משימות עבור השחקן, בטח נוכח העובדה כי כל המפה מוצפת בסימני שאלה ירוקים, שגורמים לי לתהות כל פעם מחדש, האם שווה לי להשלים את המשימה הזאת או לא.

Horizon Forbidden West הוא פתיחת ירייה לא פחות ממושלמת לשנת 2022. מדובר במשחק בעל סיפור איכותי, מכניקות קרב מרשימות, וגרפיקה שמנפצת את תקרת הזכוכית של משחקי הקונסולות הביתיות ומשאירה את השחקן עם פה פעור לאורך כל זמן המשחק.

בתור שחקן שלא התחבר לחלוטין למשחק הראשון, המשחק השני מרגיש כמשחק הרבה יותר שלם, שמספק עבור המשתמש חווית משחק בוגרת יותר, מעניינת יותר ואיכותיות יותר בכל פרמטר. עולם המשחק כה גדול ועשיר, הרובוטים-דינוזאורים מגניבים מאי פעם, ואיילוי כדמות הפכה לאנושית ורגישה שקל יותר להתחבר אליה. לטעמי.

מדובר בתצוגת כוח מרשימה בטירוף של סוני, שבזכות משחקים כמו The Forbbiden West, יכולה להרגיש די בטוחה בנוגע לעתיד המשחקים הבלעדיים שלה, ול-Guerrilla Games, שהפכה את עצמה למפתחת מהשורה הראשונה.