יומן מסע: מה למדתי מנבחרת ישראל בגיימינג?

למי שלא ידע או שמע, במהלך שבוע שעבר הגיעה לסיומה אליפות העולם למדינות בספורט אלקטרוני שהתקיימה כאן ממש בארץ הקודש, בעיר אילת. במשך ארבעה ימים, קניון האייס מול באילת הפך למתחם ESports נוצץ ומרהיב שכלל עמדות גיימינג מקצועיות, במה מרכזית, עמדות שדרנים ופרשנים ומסכי ענק באירוע ששודר ברשת למליוני צופים ברחבי העולם, והגיע לארץ תודות מאמצים משותפים של העמותה לגיימינג תחרותי, עיריית אילת, המכביה, מפעל הפיס, וכמובן שהפדרציה העולמית לספורט אלקטרוני.

עכשיו למצקצקים והציניקנים שביניכם שיטענו שאליפות העולם למדינות היא לא אירוע ששווה התייחסות ואינו מגיע ברמתו לליגות הגדולות כמו ESL שבו יש שחקני ESports מהארגונים הבכירים בתעשייה, אני מציע לזכור דבר אחד: מדובר פה באירוע גיימינג בסדר גודל עולמי שמשודר לכל העולם ואנחנו קיבלנו את הכבוד לארח אותו כאן בארץ לראשונה. לא רק שזה שם את ישראל על המפה פעם נוספת באור הזרקורים הבינלאומי, זה גם תקדים ראשוני בארץ שלראשונה מפעל הפיס תמך בו, שיכול להוות צעד נוסף בדרך ללהפוך את הענף לספורט לגיטימי, ובתקווה נראה אותו משקיע בעוד תחרויות ESports בארץ.

כמובן שכמו כל שנה, מעבר להכנסת האורחים שלנו, שלחנו גם נבחרת משלנו לטורניר העולמי - נבחרת Overwolf ישראל. בשביל לבחור את שחקני הנבחרת, כל שנה מקיימת העמותה לגיימינג תחרותי טורניר מקומי אליו נרשמים מיטב השחקנים מהקהילות הגיימינג השונות בארץ, כאשר המנצחים ייצגו את המדינה באליפות העולם באותה השנה.

ממש כמו בשנה שעברה, המשחקים שנבחרו הם eFootball (פרו אבולושן לשעבר), Dota 2, Tekken 7 וקאונטר סטרייק. מי שתוהה מדוע המשחק האהוב עליו לא נכלל - שאלה מעולה. אלו הקריטריונים של הפדרציה העולמית לספורט אלקטרוני, ואלו בחירות המשחקים. תאהבו או לא - אלו משחקים שדורשים סקילים מהשחקנים, ואין לי ספק ששחקנים מוכשרים זה משהו שיש לארץ שלנו להציע. מוזמנים לבדוק כמה ישראלים חתומים באירגונים בחו"ל ומנהלים קריירה מקצועית.

כבר ביום הראשון של הטורניר היה אפשר להרגיש את החשמל באוויר. כל העמדות המקצועיות, האנרגיה של הפרשנים ובכלל כל הצוות במקום - באמת לא היה אפשר להתעלם מהעובדה שמדובר באירוע מיוחד. מי שהתעדכן בזמן אמת, יכל היה לראות שהמדינה שלנו נתנה הישגים לא רעים והחזיקה עד היום השלישי של הטורניר עם שחקן ה-eFootball, אוראל דניאל וקבוצת ה-Dota 2, וגם שחקן ה-Tekken אדיר עמיאל החזיק עד רבע הגמר, אך דווקא קבוצת הקאונטר סטרייק שלנו, נפלה ביום הראשון של הטורניר.

רציתי לתפוס אותם לשיחה קצרה, לנסות להבין מה קרה לנו כשדווקא ביום הראשון של הטורניר מצאנו את עצמנו בחוץ. כי כמו שציינתי זה לא שחסרים לנו שחקנים וכשרונות בארץ, ואם שאר הקבוצות והשחקנים הצליחו להעפיל לימים הבאים, רציתי לרדת לשורש העניין.

אז התיישבנו בסתלבט באחד מחללי הישיבות של מלון "לאונרדו ריזורט" שאירח את השחקנים והצוות של כל האירוע (ואותי ביניהם), ופגשתי את חמשת השחקנים שמרכיבים את הקבוצה: לידור אלמסי, מעוז פז, מורי מזרחי, שירן שושן וטל חחיאשווילי. כולם צעירים, בגילאי 19-23. או במהלך השירות הצבאי שלהם, או משוחררים טריים. כל השחקנים בנבחרת, אגב, בטווח הגילאים הזה. שזו פחות או יותר תקופת הפריים של השחקנים המקצועיים בכל העולם. נקודה למחשבה מאוחר יותר.

כששאלתי מה הם חושבים שלדעתם קרה בזירה, אני מקבל תשובה ברורה וחד משמעית בלי גימגומים או התחמקויות: הקבוצה לא תיפקדה כקבוצה. ומי שמכיר משחק כמו קאונטר סטרייק, הקבוצה חייבת לתפקד כיחידה אחת ומשומנת היטב אחרת כל המשחק הולך לפח. למרות שקהילת הקאונטר סטרייק בארץ יחסית מצומצמת, מדובר גם במשחק הראשון של הקבוצה הזו בתור... ובכן, קבוצה. הם אמנם מכירים אחד את השני ושיחקו בצורה קז'ואלית מידי פעם, אבל שום דבר לא באמת הכין אותם לדבר הזה.

בזמן שכל אחד מהם שחקן בחסד בזמן שהוא משחק סולו או בסביבתו הטבעית, כשהם היו צריכים לתפקד ככוח אחד - זה לא עבד. זה לא שלידור, מעוז, מורי, שירן וטל שחקנים גרועים. ישבתי לראות אותם משחקים ואפילו שמעתי אותם מדברים בשיחות ביניהם - יש להם ידע והם מבינים את המשחק בצורה עמוקה. אבל כמה מפתיע שהתלונות העיקריות שאני שומע מהם לגבי מה שמונע מהכישרון אצלנו בארץ להתקדם זה העובדה שהעסק עדיין מוגדר בתור "תחביב", והאבסורד הוא שאני מסקר באותם רגעים את אליפות העולם שמתקיימת בארץ.

רק כדי להראות לי את ההבדלים בתפיסה של ה"תחביב" הזה בין הארץ לשאר המדינות בעולם, טל חשיאווילי, שידוע בכינוי meztalCS, במשחק מסביר לי: "דיברנו עם השחקנים הסרבים והרומנים, ולפי מה שהם מספרי שתי הקבוצות היו חודשיים במחנה אימונים בשביל להתכונן. חודשיים שלמים שהם גרים באותו המקום וכל מה שהם עושים זה לשחק ולהתאמן יחד לקראת התחרות. אני מאמין שהיו להם עוד תחרויות להתכונן אליהן בזמן הזה, אבל הבנו מהם שזה היה האירוע שבשבילו הם התאמנו. 60 ימים של להתאמן ביחד כקבוצה. הרומנים הגיעו לפה ונתנו הופעה מטורפת שאף אחד לא ציפה לה".

אז כמו שאמרתי בהתחלה, אולי לא מדובר בטורניר עם מיטב הקבוצות והארגונים מעולם ה-ESport, עדיין יש פה שחקנים מרחבי העולם שלקחו ברצינות את האירוע ובאו מוכנים. שירן שושן, שחקן ה-AWP של הקבוצה מסביר לי שההבדלים בתפיסה הזו גם מייבשים את הקהילה, שמרגישה מוזנחת בלי יכולת יותר מידי להתקדם: "ההבדל המרכזי הוא שבניגוד לשחקנים מחו"ל אין לשחקנים בארץ דמות שהיא "מודל לחיקוי" לשאוף אליה בתחום, או לפנות אליה לבקש יעוץ והכוונה. עכשיו כשיש שחקנים כמו שחר flameZ או לוטן Spinx שחתומים בארגונים כמו OG ו-ENCE, יש לאן לשאוף. אתה יכול לראות שברגע שהם הצליחו זה החייה מעט את התקווה של הקהילה".

"אצלנו בארץ גם אין תמיכה של אנשי מקצוע שמתמחים ב-ESport ספציפית. אם למשל תרצה להתייעץ עם פסיכולוג ESport באירופה אתה תוכל לגשת לאיש מקצוע, אבל פה בארץ אתה תוכל לגשת רק לפסיכולוג ספורט שלא בהכרח ידע לייעץ לענף שאתה צריך בו עזרה". חשוב לציין שפסיכולוג כן הוצמד לנבחרת הישראלית במהלך התקופה שאמנם עשה את עבודתו נאמנה, אך כאמור - מכיוון ויש חוסר התמקדות מתמשך בענף והעובדה שהוא לא מסוגל לעבוד איתם באופן רציף מונעת מהתהליך המקצועי הזה להניב פירות משמעותיים.

צריך גם לזכור גם שקאונטר סטרייק זה משחק בן יותר מ-20 שנה ושוחרר פעם ראשונה ב-1998. מאז יש לא מעט משחקי יריות תחרותיים חדשים בשוק, ודור חדש של שחקנים עבר בכלל למשחק כמו Valorant שמתחיל לאט לאט לפרוח ולהוות תחרות רצינית. לא מעט שחקני קאונטר סטרייק מקצועיים בעולם עשו את המעבר בין המשחקים, וזה בטח לא תורם לקהילה לשרוד.

מעוז פז משתף את מה שלדעתו יכול להמשיך להחיות מעט את הקהילה בארץ: "צריך עוד תחרויות שאנשים ירצו לבוא ולהוכיח את מה שהם שווים. רק ככה זה עובד. אין היום אירועים שבהם אנשים יכולים להפגין יכולו. צריך שאנשים ישחקו אחד עם השני באופן קבוע - רק ככה תוכל לבנות קבוצה של חמישה שחקנים שמתקשרים אחד עם השני, זה תורם הרבה ואין את זה בארץ".

חלק מהתסכול הגדול של השחקנים נובע מהעובדה מהעובדה שרובם חיילים, ואין להם את הזמן ואת המשאבים בשביל להשקיע את כל כולם בתור שחקנים במשחק, ומעוז ממשיך: "אם היית יכול להציע את התנאים והתמיכה לשחקנים זה היה משפר את המצב. רק עכשיו עניינים מתחילים להתקדם טיפה ואתה רואה אירגוני ESport שהיו כולם שחקנים ישראליים כמו פיינסט או נום גיימינג נותנים תקווה".

שירן מחזק את מעוז וגם מוסיף: "במידה והארגונים המקומיים כמו פיינסט או נום ירצו להרים טורנירים הם בעצם יכולים לתת במה לדם חדש, ולקהל שחקנים צעיר חדש שלא בהכרח משחק באופן מקצועי. בחלק מהתחרויות נרשמו לפחות 7-8 קבוצות שבאו לשחק בשביל הכיף בלי מטרה ברורה לנצח. ככה אתה בונה קהילה, והיא אולי לא תהיה ברמה הכי גבוהה, אבל עם מספיק טיפוח הם יכולים להגיע להישגים".

מעוז מסביר גם לי על החשיבות של הטורנירים המקומיים האלה וכמה והיא מאפשרת לשחקנים לבדוק את עצמם ואת היכולות שלהם באופן עקבי מול קבוצות ושחקנים אחרים: "פעם היה למשל את VGAMES שהרימו תחרויות מכובדות, אפילו בלי פרסים. היה לך מול מי להשוות את עצמך, היום אין את זה. צריך דור חדש של שחקנים שיצמח פה".

אף אחד מהשחקנים בנבחרת לא מתאייש או עוזב את קאונטר סטרייק. כל אחד מהם הבטיח לי שלמרות הכל, המטרה שלהם היא לשחק בצורה מקצועית במשחק ולמצוא את דרכם לארגון מקצועי בחו"ל. ישראלים אחרים כבר הוכיחו שהדבר אפשרי, והם עשו וממשיכים לעשות חיל בקבוצות שבהם הם חתומים.

אוראל דניאל, שחקן ה-eFootball של הנבחרת הגיע להישגים מכובדים והגיע עד לשלבי הגמר, עד התבוסה לשחקן הספרדי. כששאלתי אותו על המשחק, הופתעתי לגלות שאותו מתמודד נחשב לשחקן ESport מקצועי: "השחקן הספרדי מייצג את באיירן מינכן, הוא חתום אצלם. הוא מקבל משכורת וזו העבודה שלו, ככה שהוא יכול להתפרנס ממנה. אני בצבא, אז לצערי זה מגביל. אבל אני מרוצה מעצמי ומההישגים שהגעתי אליהם. בוא לא נשכח שהמשחק חדש לגמרי השנה, אז אתה עוד לא באמת מכיר אותו".

אוראל התחרה גם מול שחקן מסנגל בשם האדי momojuve, ומסתבר שהשניים גם שחברים במציאות בזכות המשחק: "אני משחקים די הרבה ביחד ברשת, ועכשיו כשהוא הגיע לביקור פה בארץ זה נתן לנו הזדמנות להפגש סוף סוף אז רב הזמן דיברנו ובילינו".

השנה פרו אבולושן הפך באופן רשמי ל-eFootball, ועבר למנוע משחק חדש. רציתי לדעת איך אוראל מתייחס לשינויים המידיים האלה בתור שחקן: "שמע אני מאוכזב מהמשחק. ביטלו המון אפשרויות הגנה, והכל הרבה יותר מצומצם השנה במשחק. אפשר לראות בטורניר עצמו שרוב השחקנים חוטפים שערים על שטויות, וזה קורה בעיקר בגלל שאתה לא באמת יכול להגן. רוב השערים מתרחשים בגלל שהיריב שלך לא יכול להגן על עצמו השנה, ולא בגלל התקפה טובה שאתה ביצעת".

אוראל גם חשף בפני שמועה שמסתובבת בין השחקנים המקצועיים לגבי מה קרה השנה ל-eFootball, אך עדיין מדובר בשמועה כך שמומלץ לקחת אותה בעירבון מוגבל: קונאמי תיכננה ש-eFootball ישוחרר לראשונה בתור משחק "הדור הבא" שיתחרה בפיפ"א. היו על כך טיזרים מרשימים שהציגו את מסי במלוא הדרו במנוע משחק חדש - Unreal, של חברת אפיק, המפתחת של פורטנייט.

לפי השמועות בקרב השחקנים, ככל שקונאמי התקרבה למועד ההשקה, צוות המפתחים שהיה אחראי על הדור הבא נטש את הפרוייקט ובקונאמי החליטו לשנות את התכניות ולהפוך את המשחק לקרוס פלטפורם מלא עם מכשירי המובייל - ובכך למעשה שינמכו לא מעט את המשחקיות השנה. זה יסביר הרבה מאוד לגבי הדרך שבה המשחק הושק השנה.

בניגוד לשחקנים אחרים, ההורים של אוראל תומכים בו בצורה מלאה. "התחלתי בכיתה ט' בשנת 2017, ומאז הם רק תומכים בי. הם באים לכל הטורנירים שלי. גם כשהייתי באליפות העולם שהייתה בסיאול בדרום קוריאה, הם באו וליוו אותי ושילמו על הטיסה שלהם מחשבונם. השנה הם גם באו לאילת, ישבו פה וצפו בי משחק ועודדו אותי מהצד. זה טוב שיש לך משפחה שתומכת בך, בסופו של דבר זה מקצוע שקשה להתפרנס ממנו בארץ".

זוכרים את הנקודה לגבי גיל השחקנים שאמרתי שנחזור אליה? אז אין לי ספק שמכל הטורניר הזה יצאתי ברגשות מעורבים: החברה הצעירים הללו נמצאים בפריים שלהם ומראים חתיכת כישרון, אמביציה על המגרש הוירטואלי והבנה של המשחקים - יש להם את מה ששחקני ספורט אלקטרוני צריכים, אבל מהצד השני חסרה להם התמיכה מבחוץ שתעזור להם לפרוח בתחומם.

אי אפשר להתעלם מהעובדה שבשאר העולם גיימינג נחשב כבר לענף ספורט לגיטימי לכל דבר ועניין, ורק כאן בארץ אנחנו ממשיכים להתעלם ולהסתכל על כל התחום כאל בזבזוז זמן. סכומי הכסף שהענף מגלגל מוכיחים את ההיפך בדיוק, ואם הייתם במתחם, לא היה אפשר שלא להרגיש את המתח והחשמל באוויר בקרבות. באמת כולי תקווה שאירוע בסדר גודל כזה יעזור לשנה מעט את התפיסה של הענף הזה, והוא יצליח לגרור איתו אירועים נוספים שיעזרו לקהילה ולענף לצמוח.