יחסי אהבה-שנאה: גרסת הבמאי של Death Stranding

הערת העורך: המשחק המקורי של Death Stranding שוחרר בשנת 2019, ולמרות שהביקורת היא על גרסת הבמאי ששוחררה השנה, נסקור את המשחק גם עבור אנשים שפספסו את הכותר החדש כשיצא לראשונה.

מכירים את זה שאתם מגיעים הביתה אחרי יום עבודה ארוך, המוח עייף, וכל מה שאתם רוצים זה לשחק משהו מרגיע מול הטלוויזיה? אז אני שמח לבשר ש-Death Stranding הוא לא המשחק בשביל הרגעים האלו. הישארו לקרוא את הסיקור ותגלו אם בכל זאת שווה לרכוש את המשחק, ותחת אילו תנאים.

עלילת המשחק עוקבת אחר סאם פורטר ברידג'ס, שליח (כן, שליח) בעולם עתידני ומלא מסתורין. סאם משתייך לקבוצת פרילנסרים הנקראים פורטרים. התפקיד של הפורטרים מאוד פשוט אך כולל סכנות רבות. בגדול, הם אלו שאחראים על חלוקת סחורה לערים ומקומות מבודדים שאף אחד אחר לא מעז להגיע אליהם.

למעשה, עולם המשחק הוא מאוד מנוקר ומלא בסכנות שהמשחק מציג כבר בשלבים המוקדמים ביותר. אבל בשביל להבין את סכנות אלו צריך להבין לעומק את העולם שבו מתרחש המשחק. ספויילרים קלים בהמשך.

ה-Death Stranding היו שורה של פיצוצים שהרסו את העולם המודרני וניתקו את הרשת הגלובלית. בעקבות פיצוצים אלו, שמקורם נשאר לא ידוע, החלו לצוץ תופעות על-טבעיות משונות.

לדוגמה, הגשם במשחק נקרא Timefall, והוא לא גשם רגיל. כל מה שהגשם נוגע בו מזדקן בקצב מוגבר, מה שאומר שאפילו דקות בודדות בגשם יכולות להפוך אדם צעיר לזקן.

מתוך הגשם צצו ה-BT's. ישויות שנתקעו בין עולם החיים לעולם המוות, הן לא יכולות להגיע לעולם הבא והן מטילות טרור על האנשים המנסים לשרוד בעולם הקשה גם ככה. ה-BT's נחשבים כאויבים החזקים ביותר במשחק ואותן ישויות יפחידו אתכם עד סוף המשחק.

המאבק של סאם בעולם האכזר שבו מתקיים במשחק הוא המניע הראשי למשחק וקו העלילה הראשי עוקב אחרי ארגון Bridges המנסה לחבר מחדש את ערי ארצות הברית וליצור מקום בטוח בשביל בני אדם לגור בו.

חיבור הערים הוא החלק שהכי קסם לי מבחינה עלילתית, להגיע לתחנת מזג אוויר מרוחקת, או חווה מבודדת ולראות אנשים שכבר שכחו איך לדבר עם בני אדם זאת תחושה מאוד ייחודית והיא מצליחה להעביר בצורה מאוד "אורגנית" את תחושת הבידוד והניקור שהמשחק מכוון להעביר.

כמובן שכיאה למשחק מפרי יצירתו של קוג'ימה, העלילה לא הולכת בקו ישר אלא מלאה בהסתעפויות ודרכים צדדיות, ולכן בשביל להימנע מספוילרים, אעבור לקטגוריה הבאה.

כשהמשחק הוכרז, אף אחד לא ממש הצליח להבין מה בדיוק מטרת המשחק. וגם כשיצאו סרטוני גיימפליי לולאת המשחקיות עדיין הייתה לא לגמרי ברורה. האם מדובר בסימולטור של וולט? האם יש גם מערכת קרב? מה קורה בדיוק? אז כן, 90% מהמשחקיות תהיה להגיע מנקודה א' לנקודה ב' בשביל לסיים משלוח. אבל, לא מדובר בעניין כל כך פשוט, ישנם הרבה משתנים שצריך לקחת בחשבון תוך כדי המשלוח.

תצטרכו לשים לב לכמויות הגשם שיורדות, כי כמו שציינתי קודם גשם גורם לעצמים להזדקן מהר יותר, מה שאומר שגם הסחורה שלכם תינזק ותקלקל מהר יותר. מעבר לזה, סאם יכול לקחת באופן אפקטיבי רק כמות מוגבלת של משא, ככה שצריך לחשב במדויק מה תוכלו לקחת באופן נוח וחופשי, ומה יגרום להם לסבול ויקשה על ביצוע המשלוח בצורה טובה. בנוסף על כך, גם אם תארגנו את המשלוח שלכם בצורה הטובה ביותר, תוכלו להיתקל בנהרות, הרים, מצוקים או עוד נופים שיקשו על מעבר חלק.

יאמר לטובת המשחק שישנם הרבה כלים שיעזרו במסע כגון סולמות, חבלי סנפלינג, מחסה גשם וכדו'. ישנן עוד מכניקות כגון התחמקות מ-BT's, שודדים. בשבילי, אם היה מדובר בסימולטור הליכה עם נופים יפים ואותה עלילה, הייתי יכול להבין את הקסם של המשחק. אבל, המשחקיות הבסיסית היא מעיקה מאוד. אין רגע דל והמשחק מכריח אתכם לעבוד ולחשוב כל רגע.

גם משלוח שנראה קל מאוד יכול פתאום להסתבך כי התחיל לרדת גשם, או שיש צוק גבוה שצריך לעבור. ולא רק זה, ריצה גורמת לסאם להיות מאוד לא יציב והוא ייפול כ-ל הזמן, אפילו האבנים הקטנות ביותר ייגמרו לדמות לאבד שליטה, שזה מצחיק בהתחשב בעובדה שסאם אמור להיות שליח אגדי שידוע בכל ארצות הברית.

לכל בעיה יש פתרון שהמשחק נותן בשביל לעבור אותה: אם יש גשם תוכלו לבנות מחסה ולהעביר את הזמן עד שהוא יעבור, אם יש נהר גדול תוכלו לבנות גשר ולעבור מעליו, ולכל מכשול קיימת מכניקה שתעזור לכם להתגבר עליו, אבל המשחק זורק עליכם כל כך הרבה מכשולים וכל כך הרבה קשיים שאחרי זמן קצר התחלתי להרגיש שאני צאיך הפסקות תכופות כי לא יכולתי להמשיך לשחק - וזאת לולאת הגיימפליי של המשחק.

למרות שהדגש של המשחק הוא על חיבור אמריקה ועל המשלוחים שסאם צריך לבצע, ישנה גם מערכת קרב די מתוחכמת שדווקא מאוד נהניתי ממנה. רוב האויבים שתפגשו במשחק יהיו ה-BT's. תחילה תרגישו חסרי אונים מול האיום המשמעותי הזה, אבל לאורך המשחק תגלו שהדם של סאם מחזיק ביכולת להרוג את אותן ישויות והידיעה הזו תאפשר לכם להחזיר מלחמה.

הנשק הראשון יהיה רימון פשוט, אבל אחריו יהיו מטולי רימונים, רובי סער ועוד ארסנל מרשים של נשקים. כמובן, תמיד יהיה עדיף להימנע מקרב ואני כמעט תמיד ברחתי כשראיתי BT's, אבל האפשרות להילחם ולהחזיר מלחמה נמצאת שם, והיא מאוד מספקת. רק שימו לב שהריגת בני אנוש תגרום ל-Voidout, תהליך שהופך בני אנוש חיים לאותן ישויות. ולכן המשחק מבהיר לכם שלהרוג בני אדם יהיה מעשה מטופש.

Death Stranding הוא משחק סינגל פלייר לכל דבר ועניין, אבל קיימים ישנם אלמנטים של אונליין: לאחר שתגיעו לעיר חדשה ותחברו אותה ל-Chiral Network (גרסת האנטרנט של המשחק, בגדול) יופיעו כל המבנים שאנשים אחרים המשחקים במשחק בנו.

חיבור לאותה רשת הופך את התנועה בעולם הרבה יותר קלה. שחקנים אחרים שמשחקים במשחק ייבנו כבישים וגשרים, יציבו סולמות וחבלים, בתי מחסה ועוד. האלמנט הזה משמש גם ככלי עלילתי, אחרי הכל המטרה במשחק היא לחבר את כל האנשים ביחד, אז חיבור הערים לרשת יוצר גם הגיון עלילתי וגם משפר את חוויות המשחק בהרבה.

את המשחק סיקרתי בגרסתו המחודשת לפלייסטיישן 5, ומדובר בשילוב יפיפה. ישנה אפשרות לבחור בין מצב "ביצועים" למצב "גרפיקה" בדומה להרבה משחקים על הקונסולות כיום. ואם לדבר בשיא הכנות אני הרגשתי ירידות פריימים די כבדות כששיחקתי על מצב הגרפיקה.

מדובר בעותק סיקור שניתן לי לפני יציאת המשחק, אז ההנחה שלי היא שייצא פאץ' שיסדר את הבעיה. מעבר לכך המשחק רץ ונראה מצוין, לא חוויתי קריסות או באגים, לא נתקלתי בבעיות שמע כאלו ואחרות ובגדול מדובר בתוצר סופי ומוגמר בלי בעיות קריטיות.

בניגוד לגרסת הבמאי של Ghost of Tsushima, גרסת הבמאי של Death Stranding הרבה יותר כללית ולא ממוקדת. אם מדובר בפעם הראשונה שאתם משחקים במשחק לא תוכלו להצביע על אלמנט מסוים ולהגיד "אה, זה חדש". למעשה גרסת הבמאי מוסיפה המון אלמנטים וניואנסים קטנים שהופכים את חווית המשחק לזורמת יותר וכיפית יותר שתקל עליכם לעומת גרסת המשחק המקורית.

לדוגמה, ישנם מספר מבנים חדשים לבנייה כגון גשר רגלי המאפשר מעבר קל יותר מעל מצוקים ללא כלי רכב, או האפשרות להשתמש ברובוט קטן שיעזור לכם לסחוב עוד דברים. גרסת הבמאי גם מרחיבה את האלמנטים של האונליין ומאפשרת לכם להשתתף באתגרים כגון מרוצי מכוניות או מטווח ירי. קיים גם פרק עלילתי חדש לחלוטין, וישנה אפשרות לנסות ולשבור זמנים של שחקנים אחרים, אז שחקנים תחרותיים ייהנו מהתוספת הזאת.

אז האם גרסת הבמאי שווה את זה? בגדול, מי שלא שיחק בגרסה המקורית לא בהכרח ישים לב לתוספות החדשות, ואם כן חזרתם לסיבוב שני בשביל לראות אילו שדרוגים הוסיפה הגרסה החדשה, אני שמח לבשר שתקבלו חוויה הרבה יותר שלמה וטובה בהרבה מן הגרסה המקורית שיצאה בשנת 2019.

קשה לי להמליץ על Death Stranding מבלי להכיר את האדם ששואל אותי. מדובר במשחק מאוד ייחודי שכנראה ישעמם חלק נכבד מהאוכלוסייה. לי אישית יש יחסי אהבה-שנאה עם המשחק: אני כן יכול להבין שמדובר במשחק מושקע עם הרבה מחשבה והרבה אהבה שהוכנסה בפיתוח אבל, לא הייתי משחק בו מבחירה בפעם השנייה.

באופן אישי, מצאתי את עצמי משחק בו בכוח בשביל לסיים את הסיקור. הסטייל של הידאו קוג'ימה הוא טעם נרכש, ולפני שתרכשו את המשחק אני ממליץ לכם לקחת בחשבון את כל מה שציינתי, ולצפות בסרטוני משחקיות על מנת להבין האם הוא לטעמכם - כי אם תתאהבו במשחק, הוא ככל הנראה יהפוך לאחד המשחקים הטובים שאי פעם הורדתם.