זמן איכות עם הילדים: המשחק של "מפרץ ההרפתקאות"

זמין על פלטפורמות המחשב האישי, הפלייסטיישן 4, האקס בוקס וואן ו-Series X\S, והנינטנדו סוויץ'.

בתור אבא לשון (5), שמשוגע לחלוטין מכל דבר שקשור ליחידת החילוץ, אפילו אני מתרגש כשיוצא משחק חדש של הגורים שהוא כל-כך אוהב, והאמת: התרגשתי עוד יותר כשגיליתי שהפעם אוכל לשחק ביחד עם הבן שלי. נראה שהחברה שפיתחו את המשחק הבינו שגם בגילאים קטנים, החווייה של לשחק ביחד, גם עבורי וגם עבור הילד, היא באמת-באמת מרגשת.

התחלנו את ההתקנה של המשחק על ה-PS4 שלנו, עשינו שלום לריידר וספרנו את הדקות עד שנתחיל לשחק, וההתרגשות בשיאה. בזמן שכולנו מחכים להתקנה בואו נעשה שיעור היסטוריה קצרצר (תתרגשו איתנו ביחד, מה יש?): המשחק Paw Patrol: Mighty Pups Save Adventure Bay יצא בנובמבר 2020. לחלשים במתמטיקה, נאשים את המורים של כולנו מהחטיבה, ונגלה לכם שהזמן שעבר מאז הוא פחות משנה. למה זה חשוב? תיכף נגיע לזה, שנייה, הנה זה סיים להתקין והמשחק מתחיל! ווהו!

התפריטים עולים, והכל נראה מאוד, אבל מאוד מוכר. הייתי מוסיף ואומר: מוכר מדי. אבל יש גבול. לשפוט משחק לפי התפריט שלו זה משהו שאפילו שון לא טרח לעשות, ואני - אני לא ילד! שתי הקלקות ואנחנו בתוך המשימה הראשונה. זאת-אומרת, בתוך מסך הטעינה של המשימה הראשונה. אני הלכתי לעשות קפה בינתיים. הרתחתי מים, מזגתי לכוס. חזרתי. המשימה עדיין בטעינה, בחיי. לקחתי שלוק - והנה מתחילה לה סצינת המעבר.

אוקי. גם כאן, מוכר מדי. ראיתי כבר את אוה סצינה בדיוק, רק שריידר היה נראה קצת פחות עקום. באמת יפה שניסו להתאים את העיצוב לקו העיצובי של הסרט (ברצינות, זה אחלה) - אבל יכלו גם לגרום לזה להראות טוב. או לדאוג נניח שהעיצוב של ריידר יראה אותו דבר בין הסצינה, לתפריט, ועד לפאנל שבו הוא נותן לנו הוראות תוך-כדי המשחק.

אוקי, חלאס - גם לפי סצינת מעבר זה לא הוגן לשפוט. המשחק מתחיל. יופי! אבל רגע… זה. מוכר. מדי…!

למה אתם שואלים? כי המשחק הזה הוא למעשה העתק מוחלט של המשחק הקודם. החל מהתפריטים, דרך המשחק עצמו, ועד ל-Mini Games. הכל מועתק, כמעט אחד-לאחד, למעט פיצ'רים קטנים, כמו האפשרות לשחק ביחד - וזו כאמור, מוצלחת למדי.

אז התחלנו לשחק. שון כבר שולט בהכל, הוא הרי שיחק בו כבר, בגרסא הקודמת שלו לפחות, ממש לא מזמן. ובנקודה הזו, אולי שווה לציין את העובדה הכי חשובה: המשחק הזה לא נועד לאבא של שון, לא לאמא של שון, וכנראה גם לא לסבתא של שון (מלבד העובדה שהוא יגרום לה לקנות לו אותו) - קטע משוגע, הוא נועד עבור שון. ושון, איך לומר, משגע אותי כבר 3 ימים שאני אעזוב הכל, אדליק את הפלייסטיישן, ונשחק ביחד במשחק של יחידת החילוץ.

וזה רבותי, יגרום לי בסוף לשלוח בובוניירה לסטודיו של המפתחים: בין כל פעילויות הקיץ שאנחנו עושים, הם נתנו לי גם זמן מאוד מלהיב עם הילד - משחק משותף בפלייסטיישן, ויש לזה ערך עצום בעיניי. כשאני מציע לו לשחק במשחק כי אני בדיוק צריך לעשות משהו, הוא לא רוצה - הוא רוצה לשחק ביחד איתי, והזמן הזה הוא כיף לא נורמאלי. פיצ'ר כל-כך טריוויאלי, אבל כל-כך מופלא.

אני משחק co-op עם הבן שלי כשהוא בן חמש, ואני מאושר. אני משוכנע שאני לא ההורה-גיימר היחיד שהיה שמח לכזה זמן איכות עם הילדים שלו.

רצים, אוספים חטיפי גורים ומגנים עם הלוגו האלמותי של יחידת החילוץ, משחקים Mini-game אחד או שניים בדרך, מגיעים לסוף השלב. ככה פשוט. העלילה מנסה לעקוב ברמה מסויימת אחרי הסרט (לא בהצלחה רבה יש לציין), וה-Mini-games ברובם המוחלט זהים אחד לשני עם שינויים עיצוב קלים: המשאית של מארשל שצריכה לאסוף חטיפי גורים על הכביש ולהתחמק מתמרורים באמצעות הקשה על ימינה ושמאלה כדי לעבור נתיבים, או אותו המשחק בדיוק עם המטוס של סקיי. רפיטטיבי, אך מתאים מאוד לקהל היעד.

ישנם גם משחקים שונים מעט, כמו משחק הצלילה עם זומה, אבל גם פה אני מרגיש צורך לתת ביקורת נוקבת: משחק הצלילה חוזר על עצמו פעמיים באותו השלב, בהפרש לא גדול כמובן (כי השלבים לא ארוכים), אבל הם לא יכלו להרכיב אותו אחרת אפילו - הוא פשוט אותו המשחק בדיוק. אף אחד לא טרח לשנות את המיקומים של חטיפי הגורים או הסוללות שצריך לאסוף בו. עשו העתק-הדבק וחסכו עלינו.

יש גם Mini-games שנגישים מהתפריט עצמו. חלקם כוללים בדיוק את אותם Mini-games מהמשימות שכבר עשינו (אבל בדיוק אותו דבר, אחד-לאחד), וחלקם חדשים-ישנים: לא היו במשחק עצמו, אבל היו במשחק הקודם, כמו משחק הריקודים (Pup boogy).זמן המשחק הוא קצר יחסית. עשינו 2-3 סשנים של שעה כל פעם והמשחק נגמר. אבל היי! מדובר בילדים בני 5. הוא כבר ביקש לחזור ולשחק עוד. הכל בסדר.

גרפית, מיותר לציין שהמשחק לא מבריק בשום צורה. הוא עושה את העבודה, נותן לילדים את הדמויות שהם כל-כך אוהבים, וגם מפשל בסצינות מעבר עם העיצוב של ריידר (אין, אני לא מסוגל לשחרר את זה).

אין דרך להתחמק מזה. יש כאן באגים, והם מעצבנים נורא. אתם יודעים איך נראית אכזבה של ילד בן 5 שעבר חצי שלב, ואז באג מוזר גורם לאחד השלטים לשלוט ב-2 הגורים במקביל, ובלחיצה על start בשלט השני, הם מתאחדים בצורה הזויה לגור אחד, מתחילים להשתגע, לצאת מהמשחק, וכל השלב הולך לאיבוד? רמז: זו הרגשה לא מדהימה בכלל.

עוד באג מוזר מאוד שקרה לנו: לאחר שסיימנו את השלב והגענו לתפריט, התבקשנו ללחוץ על X אחרי שגילינו איזה Mini-game נפתח לנו, אבל הכל היה קפוא. האיקס לא לחיץ. ריסט למשחק, ושוב, מחכים… רק כדי לוודא שזה לא חד-פעמי, תוך כדי כתיבת הביקורת, שון קרא לי לסדר לו את הפלייסטיישן שוב. אז זה מסתבר שלא מדובר במקרה חד-פעמי.

אז כן, אפשר לומר שהמשחק מחופף, וזה מורגש מאוד בתור מבוגר. אבל יחד עם זאת, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהמשחק נתן לי תעסוקה מהנה עם הילד, ובתור אב שנהנה מידי פעם לחזור לשחק כשיש זמן פנוי, המשחק של "יחידת החילוץ" נתן לי את האפשרות לשחק ביחד עם הבן שלי, ולהנות. אם לא מעצם המשחק, אז מעצם החוויה עצמה.

נראה לי שהדבר הכי נכון הוא להביא את "דבר השון", ואני אצטט מילה-במילה: "אהבתי לשחק במשחק של יחידת החילוץ. היה לי כיף, אני אהבתי את המשחק. זה הכל." תהרגו אותי, אבל בא לי לתת לו 10/10 אם הילד נהנה ככה. וזה מה שחשוב.