שנת 2006 נינטנדו העולמית שינתה את תעשיית קונסולות המשחק הביתיות עם השקת הקונסולה חוצת הגבולות דאז: ה-Wii. הקונסולה הכה אייקונית של ענקית הטכנולוגיה היפנית הייתה קונסולת המשחק הפופולרית ביותר בעולם באותם השנים, בעיקר בגלל בקרי המשחק שהיו הראשונים אחת מענקיות הענף להשתמש בטכנולוגית מעקב אחר תנועות השחקן בעזרת חיישני תנועה בתוך ה"שלטים" (תרתי משמע) של הקונסולה.
המון משחקים חרוטים עד היום לחובבי עולם הגיימינג מאותה תקופה: סופר מריו גלקסי, No More Heroes, מריו קארט, Wii Sports, ועוד המון משחקים שכולם נבנים מלכתחילה על מנת לנצל את יכולות המעקב אחר התנועה של השחקן.
אחד המשחקים שמשום מה יחסית נשכחו מהשיח הוא The Legend Of Zelda: Skyward שהציג סיפור מעולה, כמה רעיונות סופר יצירתיים וייחודיים לסדרה האייקונית, ועוד המון אלמנטים שהופיעו כאן לראשונה ואחר כך חזרו ושופרו בכותרי ההמשך של הסדרה, כמו למשל מנגנון ה-"Stamina" של לינק והיכולת שלו לטפס או לרחף עם הגליידר שלו - שלושה אלמנטים שחזרו בענק במשחק ההמשך Breath of the wild האגדי.
למרות ממוצע ביקורות די גבוה (93 מתוך 100 במטקריטיק, די מרשים), ולמרות הפופולריות של ה-Wii בעולם, קהילת חובבי הז'אנר, העיתונות, ומעריצי סדרת המשחקים של זלדה, סוג של שחכו, ואף התעלמו מהמשחק לאורך השנים שעברו מאז השקתו, ואני רציתי לרדת לשורש העניין ולהבין למה זה המצב?
העלילה
אנו מתחילים את המשחק עם גיבורינו האהוב לינק, שמתעורר מחלום מוזר, שבניגוד למשחקים אחרים בסדרה, הפעם לינק לא יתעורר לממלכת היירול, אלא לממלכה חדשה ונדירה ביופיה - "ממלכת סקיילופט", ובשונה ממה שהורגלנו אליו עד היום - היא מרחפת בשמיים, ולינק וכל חבריו לסיפור, אינם מכירים את המתרחש מטה על פני הקרקע.
מסביבנו נוכל לראות סצנה ירוקה ויפיפייה עם מפלי מים והמון צבעוניות מגניבה, המון אבירים שרוכבים על גבי חבריהם ה-לופטווינגים, אותן ציפורים צבעוניות ודי גדולות שמשמשות ככלי תחבורה ואף שותפות לאותם אבירים וגם ללינק במהלך הסיפור.
עולם משחק שונה ממה שהכרנו בסדרה
לינק מגלה שהוא מאחר למבחן התעופה הסופי עליו לעבור על מנת להשלים את בית הספר לאבירות, ומשם בעצם אנחנו יכולים לנחש כי יתקיים אירוע שיפריד את הגיבור שלנו מהנסיכה זלדה כדי שיוכל להתניע את עלילת המשחק ולהגשים את הנבואה שעליו להציל את הממלכה! עד כאן נשמע כמו הנוסחא של סדרת משחקי זלדה.
העולם של Skyward Sword מציג לנו דמויות שנראות ומתנהגות בצורה הרבה יותר תאטרלית, יותר צבעונית, ולפעמים גם הרבה יותר מוזרה ממה שהכרנו במשחקי זלדה יש לומר, אבל לדעתי אלו היו מהאלמנטים שהכי נהניתי מהם במשחק, ומה שלדעתי משך אותי לחזור ולהשלים את הסיפור הדי ארוך הזה, ולמרות שהוא מהנה, מסתבר שרבים לא מחשיבים אותו מהטובים שידעה הסדרה.
מבחינת החידושים שהרימייק לקונסולת הנינטנדו סוויץ' מביאה למשחק בהשוואה לגרסת ה-Wii, יש שני אלמנטים בולטים במיוחד:
גרפיקה וביצועים
המשחק בעצם עבר מתיחת פנים לא קטנה ביחס לגרסא המקורית שיצאה ב-2011, והרזולוציה כאן קפצה מ-480p ל-1080p. המשחק רץ גם על 60 פריימים לשנייה באופן די עקבי ויציב, וכל עולם המשחק מרגיש הרבה יותר חיי וצבעוני: יש יותר דמויות שמסתובבות להם בעולם, והמודלים והטקסטורות של הדמויות נבנו ועוצבו מחדש. אפשר לחלוטין לומר שמדובר ברימייק מאוד מוצלח בצד הגרפי ולדעתי מדובר באחד המשחקים היפים ביותר שיצאו לסוויץ' מאז השקתו.
האלמנט השני והמשמעותי ביותר בכל הקשור למשחק הוא..
...המשחקיות.
כש-Skyward Sword המקורי יצא, מפתחי המשחק בנו אותו על בקרי המשחק של ה-Wii דאז, שלט ה-remote + והנונצ'אק שמתחבר אליו. שלט ה-Remote דימה עבור השחקן את החרב שלינק מחזיק ביד ימין, ובעזרת סדרה של תנועות שונות השחקן יכול לבצע את תנועות הלחימה עם החרב בצורה די ייחודית ומגניבה, אך לדעתי מאבדת מהקסם שלה אחרי מספר שעות.
בעזרת הנונצ'אק ביד שמאל, השחקן הזיז את לינק ממקום למקום, בעזרת גלגלת התנועה, והיה יכול להשתמש במגן שלו הנמצא על זרוע שמאל של לינק. הדבר הבולט ביותר שהיה חסר באותה גרסא של המשחק היתה העובדה שלא ניתן היה לשלוט על מצלמת המשחק, כך שלאן שלינק פונה לשם זווית הצפייה של השחקן תפנה.
רעיון די מגניב שנשאר זהה גם בגרסא המחודשת הייתה היכולת של לינק לרכב על גבי הלופטווינג שלו ולנוע בין הממלכות השונות והחלקים השונים על גבי המפה. מדובר במעין כלי תחבורה שהוא בסך הכל די מגניב, ובעל אלמנטים די מהנים, ואף לפעמים מספק כמה רגעים מגניבים במיוחד במהלך הסיפור של המשחק.
ברימייק, נינטנדו החליטו לשמור לחלוטין על סגנון המשחק לשחקנים שרוצים להשתמש בחיישני התנועה של הג'ויקונים, ועל כל שאר האלמנטים שלה הגרסא המקורית של המשחק, רק שהפעם הם הוסיפו לתוך הגלגלת של הג'ויקון הימני את האופציה לשלוט במצלמת המשחק! נשמע מעולה לא? אז זהו, שכן ולא.
לצערי הרב, הבעיה האמיתית נחשפת כאשר נעבור למצב הנייד של קונסולה או כאשר נרצה לשחק עם ג'ויסטיק משחק סטנדרטי, אז במקום להקצות את השליטה במתקפות של לינק לכפתור אחד או שניים, מפתחי המשחק הקצו את הגלגלת הימנית לשם, כך שברגע שנעבור למצב הנייד או נחליט שנרצה להשתמש בבקר סטנדרטי, אנחנו מאבדים שליטה טבעית במצלמת המשחק. הדרך היחידה לשלוט במצלמה זה בעזרת לחיצה על כפתור "L" ואז נוכל להשתמש בגלגלת על מנת לשלוט במצלמה.
מדובר בהחלטה די מזעזעת לדעתי, ולדעתי די קריטית, מכיוון ואני שחקן שמעדיף להשתמש בקונסולה או במצב הנייד שלה, או בשלט הפרו קונטרול, ובגלל ההחלטה הזו הרגשתי כאילו כופים עליי להשתמש בג'ויקונים על מנת לקבל את החוויה ה"מלאה" של המשחק, וכאילו דחפו לשחקנים סוג של פתרון ברגע האחרון לבעיה הזאת ללא הרבה מחשבה.
אם הם רק היו מחליטים שבמקום שצריך ללחוץ על "L" ואז להזיז את הגלגלת כדי לשלוט במצלמה פשוט היו מגדירים בדיוק את ההפך - שצריך ללחוץ על "L" כדי להיכנס למצב לחימה, אני חושב שזה היה פשוט מציל את המשחק ומקפיץ אותו הרבה יותר גבוה ברשימת המשחקים הטובים ביותר של הסדרה, ובתור משחק בכלליות. מרגיש כמו פספוס לא קטן שהיה יכול להימנע קלות.
לסיכום
The Legend Of Zelda: Skyward Sword HD הוא משחק מעולה שלא זכה לקבל מספיק קרדיט בזמנו. הסיפור מעולה, הדמויות משעשעות, עולם המשחק יפייפה, והסיפור די ארוך, כך שאנחנו לחלוטין מקבלים את ההשקעה שלנו חזרה.
חשוב לי להדגיש לגבי המצלמה במשחק: אם אתם חובבים של המשחק עוד מימיו על ה-Wii, ואם אתם אוהבים להשתמש בפונקציות התנועה של הג'ויקונים, מדובר במשחקה הזלדה המושלם עבורכם.
לעומת זאת, אם אתם אוהבים להשתמש בג'ויסטיק סטנדרטי ורגילים ליכולת לשלוט על המצלמה במשחק באופן רציף ושוטף (כמו במשחקים מודרניים דוגמת Breath of The Wild* , ואתם לא רואים דרך חזרה אחורה לשיטת משחק בה המצלמה לא תהיה בשליטתכם רוב הזמן - הייתי חושב פעמיים.