מאתגר אך מספק: Grime

אני אתחיל מהסוף ברשותכם: אם נשים גאווה ישראלית רגע בצד - Grime הוא משחק ממש טוב. אין באמת צורך לציין את המובן מאליו, אבל כשיוצא משחק בפיתוח ישראלי - אני מתלהב, קשה מאוד שלא.

מאז שהייתי ילד קטן שגדל יותר עם גיימינג מאשר עם חיתול, תמיד ייחלתי לראות משחקים "מקצועיים" בפיתוח ישראלי. אין מה לעשות, זה כיף לראות את זה קורה ולהיות גאה בכך גם אם בפועל זה לא באמת משנה שאני והיוצרים משלמים לאותו ביטוח לאומי.

בניגוד למשחקים כמו פיפוש שנוצר על ידי ישראלים עבור הקהל הישראלי - Grime הוא משחק ברמה בינלאומית, והוא לגמרי בליגה של הגדולים. כשראיתי תמונות שלו ולא ידעתי לגמרי במה מדובר, לא חשבתי לרגע שמדובר בחבר'ה מהארץ.

התחלתי את המשחק ולרגע קל, הלכתי לאיבוד בפתיח הפיוטי היפיפיה. הביצועים הגרפים המרשימים לא פחות משמות יותר פופולריים בתעשייה, בשילוב מעולה של האסתטיקה והמוזיקה המקורית. הבנתי שהגיעה אלי פנינה והייתי צריך להתאמץ לא לקום מהספה ולמחוא כפיים כמו איזו קלישאה במטוס נוחת ברגע שהתנוססו על המסך שמות ישראליים.

אבל, בואו נשים את כל זה בצד רגע. ננעל את זה שניה לחדר קטן במוח שלנו ונסתכל על המשחק כמו הגויים. אז איך ו... על מה למעשה המשחק הזה? כשהתחלתי לכתוב הבחנתי במבט לאחור שהתעמקתי יותר על המכניקה של המשחק והאווירה הכללית ולא בהכרח לעלילה המרכזית ועלילת הרקע הסוריאליסטי שמתרחשות שם. וכנראה שיש לזה סיבה סובייקטיבית.

לא הצלחתי להתעמק ולנסות לתת פירושים מדוע גיבור המשחק הוא איש אבן עם חור-שחור במקום ראש שלא מפסיק לשאוב הכל לתוכו, או מה המשמעות של העלילה והעולם הזה של יצורי אבן גרוטסקיים שמתפללים לסלעים צבועות בעולם קודר מתפרק (בצורה המילולית של המילה).

אני כנראה לא מצליח להתחבר לעלילה הזאת כפי שאני נכשל להתחבר למשחקים דוגמת Hollow Knight כל פעם מחדש, או לכל קטעי שירה של אדגר אלן פו. אבל כפי שאני חש כלפי אותם דברים, את העלילה והאווירה שהמשחק מספר לי, אני מעריך ומתרשם עד מאוד, אבל זה כנראה מופנה כלפי קהל גדול שאני לא בהכרח נמצא בו.

לכל מי שנכנס לז'אנר ה- Metroidvania וה-Rogue-Like ו-Souls-Like (וכל ה-Like האחרים או איך שלא תרצו להגדיר את זה) ימצא פה מה לאהוב. הלולאה האינסופית של ריצה -> אתגר -> שיפור קטן -> חזור חלילה של משחקים כמו Dead Cells, ו-Hades שבה המיומנות של השחקן נבחנת שוב ושוב ובסופו של דבר - היא זו שתקבע אם אתם רשאים להתקדם או לא.

אם כי שהמשחקים הנ"ל, מביאים לך את האתגר בעיקר בזריזות-תגובה, האתגר כאן מגיע ממשחקים כמו Dark Souls ובניו (על האש), שבו למידת דפוסים ותזמון נדרשים ברמה הרבה יותר גבוה. אחרי ששברת את הראש בקיר אינספור פעמים תתנחם לדעת שהדמות שלך כן מתחזקת בין ניסיון לניסיון ככה שגם אם נכשלת, יש לך עוד סיבה לנסות שוב. (יש לי תשיעית יותר חיים! הפעם אין להם סיכוי!)

המשחק מוגדר בתור "משחק אקשן-תפקידים-לא-סלחני". ובכן "לא-סלחני" זו בהחלט המילה, והמשחק ידרוש תזמון נכון של כל התקפה הוא הכרחי. על השחקן ללמוד התחמקות, הדיפה (או יותר נכון - שאיבה. מכניקה שיש לדבר עליה בפני עצמה) וניהול נכון של מד הסיבולת (או Stamina בשפה עממית) הם הכרחיים בשביל לשרוד, ומהלך אחד לא נכון יגרום לשחקנים למות אפילו נגד יצורי האבן הבסיסיים שנהרגו כבר שבע-מאות פעם, לפני שעתיים.

לא משנה כמה השחקנים יהיו חזקים, הם לא יכולים להתבטל ולנוח על זרי הדפנה. מי שחשב שמשחק דמוי Dark Souls שמציע מימד אחד פחות (הכוונה שלי למשחק תלת מימד מול דו מימד) יהיה קל יותר - מוזמן לנסות ולהתרשם בעצמו.

השחקנים מסוגלים לנוע כפי שכבר ניתן לצפות במשחקי פלטפורמה מודרנים, אם כי אני חייב לציין לטובה שמכניקת ההתחמקות הטובה והמוכרת מהמשחקים שציינתי לעיל השתפרה כאן פלאים עם האפשרות המבורכת (מלבד התחמקות לצדדים) שבה לחיצת כפתור בודדת מבצעת זינוק מהיר לאחור (ברגע שתשחקו אתם תבינו) שכמובן, מחייב אתכם ללמוד ולהתמחות בביצוע המהלך אם אתם רוצים לשרוד.

אותה מכניקה שהזכרתי וראוייה לדבר עליה בהרחבה היא The Absorb. מה ש-Clover Bite עשו בשביל לפצות על המימד החסר, זה לתת לך את האפשרות לבצע מהלך הגנתי מיוחד, שאם מפעילים אותו בדיוק ברגע הנכון, יאפשר לכם לחסל את היריב במכה אחת מדוייקת, אך זה תלוי בסוג היריב, ואת חלקם תצטרכו להחליש מעט לפני.

ביצוע נכון של המהלך יעניק לשחקנים יותר בונוסים מבחינת המשאבים, עוד אפשרויות לריפוי, פתיחה של יכולות ושיפורים חדשים ועוד ניואנסים שמחייבים אתכם ללמוד להשתמש בטכניקה הזאת. זה יוצר מצב שהוא לא רק מאתגר, הוא גם מעניק סיפוק מטורף בכל פעם שתצליחו לבצע אותו בדיוק ברגע הנכון ולשאוב את האוייבים שלכם.

חשוב לי לציין שאני מאוד נהנה ממשחקים כמו Hades אבל ממש לא נהנה מ-Dark Souls. המחסור הנוראי ברחמים כלפי השחקן לא משתלבים יותר עם האופי הגיימר המבוגר שלי, והבעיה שלי עם משחקים כאלו אכזריים היא הצורה שבה אני צריך להתאים את החיים שלי עבור המשחק בגלל שהם כל כך תובעניים ודורשים תשומת לב מהשחקנים.

Grime הוא לא בהכרח משחק שכזה, ואם אתם מתים במשחק אתם לא תחוייבו לרוץ לבזוז את הקבר שלכם ולברוח בדמעות, אבל כן יש השלכות שקשורות יותר למומנטום שלכם מאשר להתקדמות שלכם. ולמרות זאת לא הצלחתי להתחבר למשחק בדרך שציפיתי להתחבר אליו והרגשתי כאילו הוא שואב ממני אנרגיה ומאמצים - וכל פעם שמתתי חזרתי לא מעט שלבים אחורה. לא בשבילי.

אני יודע שאני המיעוט במצב הזה, ואני מודע לכמות השחקנים שאוהבים משחקים בז'אנר שסוחטים מהם את המיטב, כי עם ההצלחה של משחקים כמו Returnal אי אפשר להתווכח. כמות הקהל שאכן יתחברו למשחק הוא די גדול, ולכן אני ממליץ על Grime בחום לחובבי הז'אנר.

ניסיתי לחשוב על מינוסים אובייקטיבים והבנתי שאני לא ממש מצליח. אני אמנם לא מנסה לטעון לרגע שהמשחק מושלם, ובהחלט יש מקומות לשיפור או ליטוש - אך שום דבר לא קופץ לעין באופן בולט ואין דבר ספציפי שניתן להצביע עליו ולומר "לא. זה מקולקל". ממש לא.

ארשה לעצמי להתחצף ואומר שהוא ה-Terraria ל-Minecraft של Dark Souls: הוא מספק מימד אחד פחות, אבל הוא לא פחות כיף בדרך ייחודית משלו. אז Clover Bite - שיחקתם אותה. יצא לכם יצירה המשחק מדהימה ובהחלט מגיעה לה מקום בליגה של חברות ידועות וותיקות יותר בתעשיה. אתם לגמרי הילדים של כולנו.

ואני?
טוב אני מניח שאני פשוט צריך to git gud.