בתקופת גילאי 11-18 הייתי מכור לגיימינג. היה לי מחשב בבית של ההורים ומצאתי את עצמי רוב הזמן לאחר בית הספר משחק במחשב. הייתי משחק באזור בין 6-8 שעות ביום. היו ימים בהם הייתי משחק כשחזרתי הביתה מבית הספר כל הלילה עד לבוקר שלמחרת והולך שוב לבית הספר לאחר לילה ללא שינה.
זו הייתה האטרקציה מרכזית שלי ומאוד הייתי נהנה ממנה ולא ראיתי בזה שום בעיה. בתקופה הזו היה קול אוף דיוטי Modern Warfare 2, Civilization 4 ומשחקי MMORPG. חשוב לי להבהיר שלא הרגשתי בדיכאון, דכדוך או בדידות. היו לי חברים, והייתי הולך למפגשים חברתיים.
לפי איך שאני זוכר את זה, היו הרבה משחקים שתרמו לאנגלית שלי, היום האנגלית שלי ממש מעולה בזכות עולם הגיימינג ולא בזכות בית ספר. ההורים אפשרו את זה כי הם ראו שטוב לי, ונתנו לזה לקרות. לקראת הצבא הבנתי שיש סיכוי שיש לי תסמנים של התמכרות כי ראיתי שזה לוקח לי את רוב שעות היום ולא מקדם אותי.
כתוצאה מהגיוס שגרת הגיימינג נחתכה בבת אחת. הכניסה החדה לשגרה הצבאית הביאה לכך שאפילו לא חשבתי על כך שאני לא משחק לכן לא הרגשתי בחוסרו, הראש שלי היה מוטרד מכל אותם דברים רגילים עליהם חיילים בשירות חובה חושבים.
לאחר שהשירות הצבאי הסתיים הפסקתי לשחק כמעט לגמרי, ועשיתי סוג של סגירת מעגל ותרמתי את המחשב עליו שיחקתי בכל זמן בית הספר. זו הייתה קופסת פלסטיק שמאוד הייתי מחובר אליה אבל הרגשתי שהגיע הזמן להיפרד ולתרום את המחשב שמישהו אחר יהנה ממנו.
במסגרת פרויקט הגמר שלי בתואר בתקשורת חזותית במכון הטכנולוגי חולון (HIT), חקרתי את הנושא לעומק, ראיינתי אנשים וקראתי סיפורים ובעקבות עדות אחת, החלטתי לכתוב וליצור סרטון אנימציה קצר הממחיש את התופעה ומתייחס אליה כמשהו יומ-יומי שיכול לקרות לכל אחד ואחת שמשחקים. גיימינג יכול להיות משהו נהדר אבל חשוב שהורים וילדים יהיו מודעים לנושא ולא ישארו אדישים כלפיו.
יובל הלוי הוא סטודנט שנה רביעית לתואר ראשון בתקשורת חזותית ב-HIT מכון הטכנולוגי, אתם מוזמנים לצפות בסרטון שיצר כחלק ממסגרת לימודיו בתואר ראשון באמצעות הנגן המצורף>
הפרויקט של יובל בנוסף לפרוייקטים של סטודנטים נוספים יוצגו בתערוכת הבוגרים של הפקולטה לעיצוב ב-HIT בין התאריכים 10-18/8/21.
